סופרפוזיציה

כאילו שום דבר לא השתנה. כאילו אני עדיין חזק בקטע, הארד-קור,טובלת כל כולי בבדס"מ ומחצינה את העונג שלי מכל העניין.

אבל אני בת 35, התחלתי כשהייתי בת 26. ברור שהחיים שלי מאוד השתנו. בהנחה שהחיים הם חד פעמיים (וחייבים לקחת בחשבון שזה עשוי להיות כך). ביום שלישי אהיה בת 35. זה בלתי נתפס. פשוט מדהים. מזמן כבר לא ילדה, ומשתדלת לעשות משהו רציני עם החיים שלי, שכן הזמן למשחקים תם.

וכל אותו הזמן, למרות הפסקה מסויימת, אני עדיין נשארת בסביבות הקהילה, כותבת כאן בבלוג. זה נותן לי ביטחון לדעת שיש דברים שלא השתנו, שלמרות כל הזמן והתהפוכות, הקהילה עדיין כאן, קו מתמשך בחיי, שאנשים שהכרתי לפני 9 שנים עדיין כאן, הדינוזאורים עוד כאן, שום דבר בסיסי לא השתנה.

אין לי כוונה לעזוב את הקהילה, לא חשוב מה. אני זקוקה לחויית ההמשכיות הזאת, לתחושה שיש אנשים שמכירים אותי לאורך השנים. דומה קצת למשפחה, לא?:)

חוץ מזה, אל תערבבו רד-בול עם וודקה. זה עושה מיגרנה. ואם אתם יודעים את זה ובכל זאת מתפתים לשתות כי תקעו לכם את זה ביד-אל. ואל תשתו אחר כך בירה. זה מכפיל את המיגרנה.

לא, אנחנו כבר לא צעירים, לא יכולים לשתות ולערבב כל דבר כמו פעם. הפכנו עדינים ורגישים יותר- פיזית. אבל אני מקווה שגם חזקים הרבה יותר לאין שיעור- רגשית. כנראה שכך פועלים החיים.

אני רוצה לאחוז בחיים, לצמוח לתוכם, לחגוג אותם, למצות את הפונטיציאל שלי בצורה הכי מלאה שאוכל, לעשות כל מה שאוכל, לנצל כמה שיותר הזדמנויות. כי אלו החיים, הם מתנה, ולא לנצל אותם כמה שרק אפשר זה בזבוז. אפילו חטא.

כן אנחנו יכולים!