סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סופרפוזיציה

כשנבדוק נגלה מה קורה בפנים.
לפני 13 שנים. 3 בספטמבר 2011 בשעה 5:46

אתה חושב שכולך מכוסה בשריון, אבל נותרת נקודה אחת קטנה שלא כיסית, וכשפוגעים בך דרכה, הפגיעה היא אנושה.
ובכל זאת, אני חזקה, ויש לי כושר השרדות מדהים, ב"ה. אני רק צריכה לכרבל את עצמי עד שהדימום יפסיק.

אני לא כועסת. לא, זה לא מדוייק. אני כן, אבל הכעס הזה, בהיותו בעיקר כעס עצמי, קבור תחת שכבות של אשמה וכאב.

יש לי כדור ענק של רגש להקיא החוצה. אבל אני נמנעת, בגלל הג'יפה של זה. נכון לפעמים אתם רוצים להקיא ונמנעים? כי זה מגעיל. כי התהליך מרגיש איכסה לגמרי.
כי אתם מפחדים מהתוצאות.

חלק קטן מהאשמה מובן לי, והשאר עמום. כמו ילד קטן שי ו ד ע שהוא היה לא בסדר, רק לא יודע בדיוק איפה. אבל הוא אשם, את זה הוא יודע. ללא כל ספק הוא אשם.


רגשות עתיקים מעורבים ברגשות חדשים, ילדה קטנה עם אישה...

הבלוג הזה מאפשר לכם הצצה לכל הדברים האלו. נכון שהוא נמחק תקופתית, אבל הוא מאפשר לכם הצצה בזמן אמת. חלק מזה זה להיות זונת צומי, חלק בשם האומנות, וחלק,
די גדול, פשוט לא רוצה להיות לבד. כשאני כותבת כאן יש סיכוי שאולי, אהיה קצת פחות לבד.

יאללה, זוחלת למיטה לנסות לישון את כל האיכסוש הזה.

Phantom tears - את קצת פחות לבד עכשיו.
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - חיבוק גדול גדול גדול.. ): ואם את רוצה אותי, אני פה... }}}{{{
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י