סופרפוזיציה

קמתי עם עצב ועם שקט. השקט שאחרי.
אתם מדברים איתי על בדס"מ בריא. אני לא חושבת שקיים דבר כזה. בדס"מ הוא לא "בריא", אבל הוא מרגש ומיוחד ויכול לקחת אותך לגבהים שאף מערכת יחסים אחרת לא תיקח אותך. אז אני לא מחפשת לעשות בדס"מ "בריא". אני מחפשת להרגיש ולחיות, בסייג של לשמור על עצמי.
אמרתי לך אז שאני יודעת לשמור על עצמי. שלא אניח לעצמי להתפרק לגמרי, להשתגע, להתמוטט כך שלא אוכל לאסוף את עצמי. ידעתי על מה אני מדברת. לפני שנים, בעודי חלשה הרבה יותר, קמתי והחזרתי לאיש ששלט בליבי, בגופי ובכל אספקט בחיי- את הקולר. החזרתי לו אותו מול כולם, אחרי סשן, אחרי שהייתי עירומה מול כולם. בשיא הספייס. במקום ובזמן הכי לא נכונים החזרתי לו אותו, וזה היה כמו לקרוע את ליבי מגופי. אבל עשיתי את זה, כי ידעתי שאם אמתין רק עוד רגע אחד, אתמוטט ברמה כזאת שאאבד את שפיות דעתי. אעבור את המקום הנורמלי של אדם שמחוייב קודם כל לשמירה על עצמו, וזו אחת ההגדרות של טירוף וחוסר כשירות נפשית.
ואתמול, ידעתי ואמרתי לך, שרק עוד רגע אחד נוסף ואני מתמוטטת, ולא אוכל לתקון. זוכר שאמרתי לך שאני שומרת על עצמי? אמרתי לך. עכשיו זה הזמן. הגעתי לקצה גבול כוחותיי, ואם אמשיך כך עוד יום אחד- אתמוטט. והנה סגרנו את העניינים אתמול, ואני כואבת, עצובה, חשה החמצה, כעס, תסכול, השפלה.... אבל שמרתי על עצמי, ואני עדיין פה עבורי, חזקה לאין קץ.

אז אל תדברו איתי על בדס"מ "בריא". כל עוד אני שורדת ושלמה, אני מוכנה ללכת עד הקצה ובחזרה. עבור הגבהים האלו, הריגוש הזה, הגעתי לכאן בכלל. עם כל הכאב, חיים מאוזנים הם הפסד גדול מדי.

אני כאן, מוכנה לצחוק את כל צחוקי ולבכות את כל דמעותיי. בעיקר אני מוכנה- לחיות.