סופרפוזיציה

(אלוקים, נהייתי כמו מישהו שאני מכירה, טריפל פוסטינג והעתקת תגובות של עצמי מהמקומות השונים ברשת....)

כמובן שיש גבולות. בכלל לא מדובר כאן על מצב ללא גבולות.


מדובר כאן, אני מניחה, על כאב טוב, כאב רע וכאב לונורא...:) על כך שלא הכל כל כך דיכוטומי. יש מקום אפור בו הגבולות מטשטשים, מקום אי- שם על הקצה, ואת המקום הזה אני נהנית לחקור. אני לא חושבת שבדס"מ הוא או "בריא" (עד כמה שסטיה יכולה להיות בריאה) או "חולני", אלא שלעיתים קרובות הגבולות מטשטשים, ואז מה שנותר לך לשפוט על פיו הוא מה עושה לך טוב או רע ברגע נתון, והאם ה "רע", הוא באמת רע, או שאולי הוא מעניק לך איזשהו ערך מוסף. את הדברים האלו ניתן גם לראות לאורך זמן, ובסופו של דבר, מה שאני שופטת על פיו, זה ההרגשה הכללית שלי.


אני יודעת, למשל, שכאב לבד לרוב לא מטיס אותי. אני צריכה איזשהו שילוב- השפלות,כאב מסוג שאני לא אוהבת, ריתוקים, משהו נוסף כדי שאוכל לעוף באמת. המשהו הזה מתרגם בצורה מנטלית.