לפני 13 שנים. 15 באוקטובר 2011 בשעה 12:53
אכן. להנמיך אותה, שתתפוס תנופה, לשיגור חזק יותר למעלה.
"...אני נשאר קשוב לנשימות שלה. יש שם רגע שאסור לי לפספס. הרגע שהיא מוותרת. הרגע שמתחיל כשהיא מבינה שאני לא שום דבר ממה שהיא רצתה ולפני שהיא מחליטה להפסיק".
ככה, רבותיי, כותבים. וככה שולטים.
http://www.thecage.co.il/magazine,2968.html