הגעתי לעבודה ממש על הקשקש. והיה לי יום ארוך. וקשה. כשחזרתי הביתה הייתי עצבנית, והרגשתי שהוא אשם בהכל.
אני חייבת לדבר איתו, החלטתי.
התאפקתי עד אחרי ארוחת הערב. החלטתי להיות בוגרת בקשר לזה.
אסף, אני רוצה לדבר איתך. בוא בבקשה. נטלתי את ידו והובלתי אותו אל הספה, להפתעתי- ללא כל התנגדות או מחאה מצידו.
ישבנו זה לצד זו. התנור דלק, נרות ומנורת ההלוגן ששמנו על אור נמוך, בשביל הכיף והרומנטיקה. החזקתי את ידו ובעודי משפילה את עיני,לקחתי נשימה עמוקה:
אסף, תראה, אנחנו ביחד כבר חצי שנה. אני מאוד אוהבת אותך. ואני יודעת שגם אתה אוהב אותי. אבל דברים חייבים להשתנות כאן. לאחרונה... אתה קצת שתלטן מדי.
העזתי להגניב מבט אל עיניו. ראיתי בהן חיוך קטן. ראיתי בכך אות מבשר טוב, והמשכתי: תבין, אתה לא יכול להתעסק לי עם עניינים כמו העבודה. עבודה זה חשוב. אני רוצה להוכיח את עצמי ולהתקדם. וגם העניין הזה של לזיין אותי כשאני ישנה... זה לא סוג של אונס??? לא יודעת, כל העסק לא מרגיש לי נכון. מטריד אותי... הבטתי בו שנית. הפעם עיניו היו רציניות. הוא אסף אותי אליו וחיבק אותי, חיבוק גדול. שמחתי שהכל הסתדר, שהוא הבין. ואז הוא הרחיק אותי מעליו מעט, ליטף את פניו ביד אחת והביט בעיני:
מיכל, לא רק שזה לא הולך להשתנות, זה הולך להיעשות גרוע יותר. הטלתי ראשי לאחור והתחלתי לצחוק בהסטריה. הוא תפס בעורפי והכריח אותי להביט שנית בעיני: אנחנו ביחסי שליטה, את מבינה מה זה אומר?
כן, אבל... טאחח!!! חטפתי סטירה שהעיפה את ראשי לצד אחד. אייי!!! תפסיק עם זה! נעמדתי בבת אחת ופניתי ללכת. הוא דחף אותי למיטה ונשכב עלי. נאבקתי בו בפראיות. הוא החזיק את ידיי מעל לראשי, ברכו מחזיקה את רגליי במקום, ופשוט ריסן אותי תוך שאני נאבקת. הוא לא עשה דבר. הוא לא ניסה לחדור לתוכי. הוא פשוט ריסן אותי עד שנרגעתי ופרצתי בבכי. כשהתחלתי לבכות הרפה מידיי ונשכב לידי, מחבק אותי.
את רוצה אותי? לחש באוזני תוך כדי יפחותיי.
כן! ייבבתי.
אז יש רק דרך אחת להיות איתי- הדרך שלי. לפני שאת בת הזוג שלי, את שפחתי. תצטרכי להבין ולקבל את זה אם את רוצה להיות איתי.
חיבקתי אותו בחזרה, בכוח, ולא אמרתי דבר. לא אמרתי לו שאני מסכימה. לא ידעתי אם אני מסכימה. ונדמה לי שהוא הבין שאני זקוקה לזמן כדי להחליט. הוא פשוט הבהיר נקודה- My way or the highway. זה יהיה בדרך שלו או שזה לא יהיה בכלל.
ידעתי שמכאן ואילך לא אוכל להתווכח איתו על הדרך שבה הוא עושה דברים, בעיקר דברים שהוא עושה לי... לא טוב לי, אני יכולה ללכת.
רק שלא באמת ידעתי אם טוב לי או לא. נלחצתי אל מול השתלטנות האגרסיבית שלו. התקפדתי והרגשתי צורך להחזיר את השליטה לידיי. אבל היה משהו קטן בתוכי שגם... גירשתי את המחשבה. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה כרגע.
