לפני 7 שנים. 2 בנובמבר 2016 בשעה 23:06
סתם התמוטטתי לי, עייפה. והתעוררתי עכשיו ללכת לשירותים.
פתאום נזכרתי איך שאלת אותי, שוב ושוב ושוב, אם יש משהו שכבד עלי, כי אתה מרגיש שמשהו אולי לא בסדר אצלי. וחשבתי עכשיו שאני לא זוכרת מתי מישהו כל כך התעקש לוודא שאני בסדר. מתי למישהו היה עד כדי כך אכפת ממני, כפי שלך.
ואולי עכשיו אתה יכול להבין למה אני כל כך מפחדת כל הזמן לאבד אותך. זה כמו להסתובב עם היהלום הכי יקר בעולם. הוא יפה וזוהר, וכשאת מסתובבת איתו את מרגישה כאילו שדדת בנק. הרי הוא לא יכול להיות שלך בדין. הוא יקר ומושלם מדי. ומעולם לא היה לך דבר יפה כזה. כן, את שמחה שהוא שלך, אבל רוב הזמן את לא יכולה להאמין, ובו זמנית את פוחדת פחד מוות שיאבד או יגנב.
שום דבר לא כבד עלי הערב. אבל אם אתה כבר שואל, אז לפעמים היהלום ממש כבד לי, ואז אני רוצה להפקיד אותו בכספת וקצת להעלם.
(חוזרת לישון)
