סופרפוזיציה

רואה הכל, קולט הכל, דבר לא חומק מעיניו. מה שאני רוצה שיראה וגם מה שלא. 
לפעמים זה ממש מפחיד, אבל ככה זה, כזה הוא. אני צריכה להשלים עם כך שאני לא יכולה להסתיר ממנו כלום. שלהיות איתו זה להיות חשופה. ולא שהוא מתכוון לזה, הוא מכבד את זכותי לפרטיות. מה זו אשמתו שהוא פשוט ניחן בכזאת ראיית על? 
ממילא אני בכלל לא רוצה להסתיר ממנו כלום. רוצה שיראה את כולי ויקבל אותי לגמרי. 
גם את הלב שלי הוא קורא. הוא קולט מה עובר לי בראש כשאני מסתכלת לכיוון מסויים, מנחש על פי שפת הגוף שלי מה אני חושבת, יודע מייד כשאני הולכת למקום רע. זה ממש כאילו הוא בתוכי, בתוך הלב שלי, רואה הכל, בלי קירות.
ןיש לו, בנוסף ליכולת לראות, גם להבין מה הוא רואה. בשניות הוא קולט, מאחסן ומחליט על פעולה. גיבור העל הפרטי שלי.