חשבתי היום שמאז ומעולם אני מנסה להגיע לאיזושהי התעלות, שלמות, מקום רחוק אחר.
בנעוריי, כשהייתי חזק בקטע של מדיטציה טרנצדנטלית, וכל מיני עניינים בודהיסטיים, ניסיתי באובססיביות להגיע לנירוואנה.
מאוחר יותר חזרתי בתשובה וניסיתי להגיע לדרגת טוהר מאוד גבוהה. הכי טהורה שיש מול אלוהים.
אחר כך גיליתי את עולם הבדס"מ ושאפתי תמיד להגיע לספייס- אם ספייס פיזי, מכאב בסשן, אם ספייס מנטלי-כתוצאה מללכת הכי רחוק שאני רק יכולה.
והיום? היום אני רוצה ללמוד משהו אחר. היום אני רוצה ללמוד לחיות עם הספק. להיות במקום שהוא לא מושלם. אני רוצה ללמוד להתמודד עם ימים שלא הכל הולך בהם, ולדעת שהיום הבא לא בהכרח יהיה מושלם. כאלו הם הימים שלנו, כאלו הם החיים. קצת טוב, קצת איכסה, קצת פחדים, קצת רגיעה, קצת עצב, קצת שמחה, קצת ריגוש וקצת שיעמום. החיים מורכבים מכל המגוון הזה, ואולי לשאוף לשלמות זה בעצם לשאוף לבריחה. כי המקום המושלם הזה אולי קיים, אבל לא בכדור הארץ. לא בחיים האלו. לא כאן.
עם בוא השנה החדשה, אני רוצה להיות בדיוק כאן. אני רוצה להחזיק את עצמי על הקרקע ולא לתת לרוחות הרגש לסחרחר אותי לשמים. וזה מפחיד. אפילו מאוד. כי אני יודעת שזה לא יהיה מושלם. אבל שלא כמו שאומרים ברחוב סומסום, אני דווקא רוצה להיות כאן. ויותר מכך- זה המקום שבו אני צריכה להיות. אלו החיים שלי, והגיע הזמן להתחיל להפגין בהם קצת נוכחות.
