לא יודעת מה אני יותר, מדוכאת או חרדה. בשבוע הבא אני יוצאת לשמירת הריון, וזה מצד אחד מרגיע ומצד שני מפחיד. ויש לי בדיקות מפחידות (התוצאות), והכל כל כך הרה גורל וגדול...
כרגע אני הכי מודאגת מהדברים הקרובים- בריאות העוברים, השמירה, למצוא דירה חדשה, קשיים כלכליים...
אבל מדי פעם, בחלומות ובמחשבות חטופות, מתגנבות חרדות גם מהעתיד. אם איכשהו הכל יסתדר והם יוולדו ויהיו בריאים... איזו מין אמא אני אהיה? איך אסתדר? הכל כל כך גדול וקשה, ולפעמים אני מרגישה שזה מוחץ אותי. אני משתדלת לעולם לא לקחת חיים. גם לא של ג'וקים, או עכברים. אני מרגישה שלקיחת חיים היא התחום של אלוהים, לא שלי. והנה אני משחקת באלוהים. מנסה להביא חיים לעולם. מי אני חושבת שאני??? ולמה התחייבתי כאן בדיוק??
וככה, בין חרדות לדכאון, עם גוף שהולך ונהיה כבד יותר מאי פעם, וכואב, אני מנסה לשרוד, איכשהו, בלי להתפרק.
