סתם כותרת שקראתי כאן, והציתה בי זכרונות לא נעימים.
זה לא קורה רק בבדס"מ, אבל כשזה קרה לי בבדס"מ זה הרגיש רע יותר. פעמים שלא הייתה לי מילת ביטחון, וחשבו שהלא שלי הוא רק סוג של פנטזיית אונס, או שלא הבינו אותו נכון וחשבו שאני בעצם רוצה. זה קרה יותר מפעם אחת. והעניין הוא לא עבורי לצעוק פה: "אונס, אונס!". אני חושבת שזה מורכב יותר, גם עבורי. זה שטח מבלבל. אתם יודעים, אפילו עם מילת ביטחון, כבר קרה לי שהגבר פשוט חשב שאני לא מתכוונת אליה באמת, אבל הוא עצר כשהתעקשתי. בדס"מ הוא תחום מבלבל מאוד, עם המון שטחים אפורים. אבל כשאין מילת ביטחון, קשה יותר לצד השני להבין את הלא. מבלבל יותר. אני מבינה את זה. לכן חושבת שגם ואולי אפילו בעיקר בסטוץ, היא חיונית.
אז אני לא רוצה להכנס לשיח של "מי אשם", כי אני חושבת שהוא מיותר ולא מוביל לשום מקום. הנקודה היא שנאנסתי. ונכון, אני מזוכיסטית ופגועה מספיק כדי לשאוב הנאה אירוטית מזה בדיעבד. אבל זה הסב לי יותר נזק מתועלת, ופגע בי יותר משעינג אותי.
כי אני חושבת שגם בבדס"מ חייבת להיות הסכמה, או רצון. אם אנחנו חוצים את הגבול הזה, בשגגה או בכוונה... טוב, הנפש היא מקום עמוק ואפל, והיא שברירית יותר משנדמה לנו. אנחנו צריכים לשמור עליה.
כן, ולכי על מילת ביטחון. כשהוא חרמן מאוד, הרגישות שלו לדקויות יורדת, וחבל. אולי שכחת לרגע שמתוך פזיזות שמת את הגוף והנפש שלך בידיו, ולו זמנית.
