אז היא התעוררה וצרחה. עד כאן הכל צפוי. אבל היא אכלה את הבקבוק מהר מהר ומייד הקיאה. את כולו. על המיטה שלי, על עצמה ועל הרצפה. הקאה מרשימה כזאת, גם מהנחיריים. אחרי שהקיאה הייתה דווקא שמחה ועליזה. מקווה שלא ירשה ממני את הפרעת האכילה...
הכלבה מייד הסתערה על הקיא. לא היה לי אפילו כוח לגרש אותה. ניקיתי הכל, הפכתי את המזרון שלי, החלפתי לאומללה בגדים וניקיתי במגבונים. איכסה של הקאה. אופייני מאוד לריפלוקס, לא יודעת למה הופתעתי, אבל קצת מלחיץ לנוכח הסיפורים האחרונים על הקאות מנוטרילון... הכנתי לה עוד בקבוק, אותו אכלה יותר לאט, ונרדמה. בטח הייתי אמורה להחזיק אותה עוד עלי... רציתי דווקא, אבל אני מותשת כל כך. פחדתי שארדם, או יותר גרוע- שהיא תתעורר ולא תרצה לחזור לישון. לפעמים פשוט מנסים לשמר חסדים קטנים.
עכשיו כבר התעייפתי באמת. אני רוצה לסיים כמה דברים וללכת לישון. אני מצפה שהבן, או הבת, או שניהם, יקומו באמצע הלילה ולא ירצו לחזור לישון, כי הם נרדמו מוקדם מדי. הלוואי שאם זה יקרה זה יקרה ביחד. הכי גרוע כשהם לא מסונכרנים. את מסיימת עם אחד, חושבת שאת יכולה לפרוש למיטה, אבל כמובן שהם מצויידים בחיישן מנוחה. ברגע שאת פורשת לנוח- הם מתעוררים.
