|
|
|
הייתי רוצה להיות בוקובסקי. לא לתמיד, רק לכמה ימים. לשתות ולזיין כאילו זאת תמצית החיים המזוקקת. להפסיק להרגיש כאילו שזה אפפעם לא מספיק טוב, לחיות כל יום בפני עצמו. להסתובב עם 75 סנט בכיס ולהרגיש טוב.
לא פעם כשאני ניצבת בפני בחירות משמעותיות אני מרגישה כמו ילדה בחנות ממתקים כשאפשרויות כה רבות ניצבות מולי צבעוניות ססגוניות קורצות ומזמינות, כל אחת מזמינה והקושי להחליט רב. כמו מרבית בני האדם גם לי חשוב להרגיש נאהבת, וזה לא ממש חשוב על ידי מי – הורים חברים או בני זוג. אני רוצה להרגיש נחשקת חשובה ואהובה. אני מוצאת את הרדיפה שלי אחר מושג שהוא אמורפי למדי, כה אמורפי עד כדי קושי להגדירו - תמוהה. הרי למדתי כבר מזמן שאת מרבית הדברים החשובים אנחנו פורטים לפרוטות מתוך הנסיון הרציונלי להבין אותם עד תום, את האהבה אני מאד רחוקה מלהבין. יש בהצהרה אודות אהבה אלמנטים שמשאירים אותי פגיעה – אין לי שום דרך לצפות מה תהיה התגובה של הצד השני לאחר שחשפתי נדבכים משמעותיים מתחושותי. וכשהחלטתי את אחת מההחלטות החשובות שלי, החלטתי לבטא אהבה מתוך תחושה של השלמה עם התחושות והרגשות שלי, להשאיר את החשבונות בצד.
זאת בחירה שגורמת לי להרגיש מוגנת יותר מאלחשת את הכאב ואולי גם קצת מטשטשת טעמים.
היתי רוצה לחדור לראש שלך. כמו אליס לידל לשתות ממשקה שיקטין אותי עד כדי הגודל המתאים, ולחדור אל ראשך דרך הנחיר הימני של האף. אני לא רוצה לפשפש בתת מודע שלך, גם לא בזיכרונות שעיצבו, אפילו לא במחשבות אודותי. על כל אלה אני מעדיפה לשמוע ישירות ממך, כך נכון לי יותר. רק לחווט קצת אחרת: להוסיף סינכרון בין הרגישות ליכולת לבטא תחושות, להוריד מהביישנות ולהוסיף תחושה של נינוחות.
יושבת בתחנה וממתינה לאוטובוס בסיומו של יום עבודה בעבודה סטודנטיאלית לעת קיץ. אישה מבוגרת ממתינה לידי. השנים לא היטיבו עימה, בגדים מרופטים לגופה וחיוך שחושף שיניים חסרות. והיא שואלת אותי על איזה רחוב. היא מנסה לפתח שיחה: שואלת לגילי ומופתעת לגלות שאני כבר מזמן לא תלמידת תיכון. במפתיע היא אומרת לי שזה בסדר לחשוש, אפילו רצוי. אני מבוישת, היא הצליחה לקרוא אותי למרות שביקשתי לשדר חמימות.
עולים בי חישקוקים של כתיבה. ובעקבותם מגיעים לבטים של האם זה טוב מספיק? את מי זה מענין? ואני עונה שאם זה בוער, זה יצא בכל מקרה. אבל זה לא ככה, לשיקולים האלה יש משקל.
מחול החיזור
בדיוק כשכבר החלטתי להתמסר למלאכת החיזור לאהובה ישנה - אני, הגחת עם פניה שאני לא מוסגלת להישאר אליה אדישה. פינג פונג המוחות הקצר שלנו הניב החלפת טלפונים זריזה ופגישה. ואתה מתאווה אלי, אפילו לא מנסה להסתיר. אבל אני הולכת סחור וסחור עם עצמי בנסיונות למצוא בך פגמים, מוצפת רגשית והולכת סחור וסחור עם התחושה הזאת.
שינוים בהרגלי הצריכה
מכונית חדשה במקום זו הישנה שכללה רק טייפ מחזירה אותי לשמוע דיסקים שהעלו כבר אבק, ולא רק במובן המטפורי. הפעם אלה החברים של נטשה - שינוים בהרגלי הצריחה שמתנגנים ברקע. אי שם עם פרוץ הנאפסטר לחיי הפסקתי לקנות דיסקים, זנחתי אותם לטובת הזמינות והמגוון האינסופי שהציעה במקומם הרשת. והם אכן הביאו עושר של דברים חדשים שהבליחו אל הארסנל ואחרת לא היו מוצאים את דרכם לשם ואולי היו מגיעים רק לא באותה הקלות?
50ways to leave your lover
אני אוהבת אותך. אוהבת את האינטימיות ביננו, את הדרך שלך להגיד שאתה מתגעגע, את הידיעה שבימים הכי סואנים שלך אתה מחפש אותי כדי לחלוק, לשמוע אותך אומר שהתובנות שלי חשובות לך. הידיעה שיש לנו את כל אלה ועוד המון אבל לא נוצרה זוגיות מכאיבה לי.
אז ידעתי להסביר לעצמי, היום פחות.
לא יודעת לסיים מערכות יחסים, גם כשכבר לא טוב. הפחד הזה מהלבד, לא מקל עלי. כבר שבוע אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה ובמקביל לסגור את הדלת. מעודדת אותך להכיר ולחוות. וזה לא אלטרואיזם כמו שי' הפליג לחשוב, אני ריאלית יודעת שניסינו ולא הלך יודעת גם שיהיה משהו אחר, נכון יותר.
חצאי(ת) פוסט.
מסיבה במועדון ועטיתי על עצמי חצאית. היא שונה כל כך מזאת של הפעם הקודמת – ארוכה, כמעט לא חושפת טפחיים אבל מאד נשית, ומאד אני. אוהבת את עצמי עצמי בחצאיות, יש שם איזה ניגוד לא ברור, בין הרוך לכוחניות שבמיניות.
חבר מאיר בפני שאני אחת הנשים היפות במסיבה ואני מחזירה לו בספקנות. מדד הבחורים שניגשים לפתוח עמי בשיחה לא עומד לטובתו.
אני מעדיפה לבחור אותם, לא נוח לי כשבוחרים אותי.
משחק טריוויה
אני פותחת לך את הדלת במגבת, אגלי מים עוד נוטפים ממני וריחות של סבון נודפים. נוזפת בך על שלא התראת שאתה בדרך, מזכיר לי שאמרת שאתה יוצא. מחייכת אליך ומנשקת, כמו מראה שלמרות ההקנטות - שמחה עליך. ואתה מבקש ממני להתרחק כדי שתוכל לבעוט.
מתישבים בסלון עם הארוחה שהבאת מול איזה ראיון שטותניקי בין שני סלבריטאים. הצעתי משחק טריוויה, איזה צד בי רצה להיות מובס. אתה מקסים אותי ומזכיר לי אותו גם בכישרון לזכור פרטים חסרי משמעות. אט אט ערימת הקלפים מתרוקנת, ואתה לא מתאפק ומשווה בין השתיים. כן, ניצחת. זה חסר משמעות, שנינו יודעים את זה. אתה גוהר מעלי. הזין שלך עמוק בתוך הלוע שלי, מכילה את כולו.חונק אותי ואתה נותן לי לעלות מדי פעם לנשום.
שניות בודדות מפרידות ביני לבין האנחות שיגרמו לי להתכווץ להתפתל ולבסוף גם להניח עליך את הראש במין שלווה. מספר לי שאתה אוהב את הכלבה שלך. המלים האלה מפלחות אותי, גאווה וחשש גם יחד.
