בית
מה הופך בית למה שהוא? זה קצת כמו ההבדל בין מה שבוחרים לקרוא לו home לבין מה שיכונה flat. בעצם את מרביתם המוחלט של השנים המעצבות שלי עשיתי בבית אחד. בדלתות שלו נפערו סדקים כאות לצעקות וטריקות רמות. ריחות בישולים הפכו להתניות פבלוביות שהפכו לתחליף לאהבה.
ואני עוד זוכרת איך נפרדתי ממנו לשלום לפני נסיעות ארוכות ואיך שמחתי לחזור אליו.
בבית שלי אני מתעקשת לא להחליף את תחושת הזרות במשהו אחר. דוחה תליית תמונות או התקנת טלפון נייח. כשיש לך בית אתה בעצם מה שקוראים לו מבוגר נראה לי, ואני במפתיע עוד לא מוכנה לכנות את עצמי בשם הזה. דווקא כשהייתי ילדה רציתי יותר מכל דבר אחר להיות מבוגרת. ילדים הרי הם יצורים זעירים שזקוקים למבוגרים ויש שלפעמים הם רוצים לרכוש דבר מה אך הם נטולי כרטיסי פלסטיק. בכלל לא הרגשתי שמותר לי להיות ילדה, כי באתי לעולם הזה כדי למלא תפקיד ומוטלות עלי ציפיות.
עכשיו אני מותחת את הסוף.
לפני 15 שנים. 11 באוגוסט 2009 בשעה 17:15
