מקום לקישקעס

ש',

כמצופה אתה נורא חסר כאן. חסרות השיחות היומיות שלנו, חסר לי לשמוע איך אתה מצליח להכניס רוח שטות למקום עבודה מכובד, הסיפורים עליך ועל רוני מכינים כדורי שלג וזורקים אחד על השני בהפסקת צהריים, ושאר הסיטואציות המגוונות בהן אתה מצליח להקסים את הסביבה.מוצאת את עצמי נמסה לעתים קרובות כל כך מהיכולת שלך להתחבב על הזבנית בסופר ועל הבוס שלך באותה הקלות. עכשיו כשאתה שם מספר לי איך אחרי כמה שעות בעיירה בה מרבית תושביה אינם דוברים אנגלית כשאתה עולה על הרכבת חבורת זקנים מנופפת לך לשלום ומחייכת אליך, אני עוצמת את העינים ומדמינת.

חשבתי שיהיה לי קשה להתרגל לקונספט של לספר על המתחולל בחיי,הרי לרוב אני על תקן המאזינה. מסתבר שזה היה פשוט מהמצופה. מדמינת את שנינו שורצים בדירתך, אתה ישוב על כסא בסלון, דאגתי שלא תוכל להפריע לי לספר לך על מעללי ולכן חסמתי את פיך בגאג. כעת משחסמתי בפניך את האפשרות להפריע לי, אפשר להתחיל לספר:-)

נזכרתי היום, איך לא כל כך מזמן אמרת לי שבסביבה שלך אני הבנאדם שהכי חוגג את החיים נזכרתי כמה האמירה הזאת עשתה לי נעים בבטן, פשוט כי ככה אני אוהבת לחיות את חיי בלי מעצורים לפעול מהבטן בשילוב עם הרבה הגיון. התקופה האחרונה לוותה ביחסית הרבה זמן איכות עם עצמי, אין ספק שהריגושים אנשים והמון תחושות, הם משהו שחסר לי כשהוא לא קיים במידה רבה בחיי. אבל היה גם צורך להתחבר לעצמי, להבין למה יש פער כל כך גדול בין מה שאני מרגישה - הפערים האדירים בין הפידבקים שאני מקבלת מהסביבה למה שאני מרגישה עם עצמי. למדתי בשנה האחרונה שהמשברים הכי גדולים שלי גרמו לי לצמוח ולהגיע לתובנות חדשות, כך קרה גם הפעם מעין תקופה חלשה שמובילה למינוף להחלטות חדשות שחיכו מזה זמן לצאת לפועל ועכשיו באות לכדי מעשה.



מתגעגעת,

אני.