חמוד כושל ומבשל

טחנתי כל כך הרבה מים בחיים האלה כי אני מבצע פעולות ללא ידע איך להגיע לאנשהו. אני גם לא יודע לאן לנסות להגיע לאן לכוון, אני רחוק מידי מהאנושות שאין מסלול קיים שפרט אחר הולך בו שיכול להתאים לי. מה נשאר רק לעשות ניסויים ותאמינו לי עשיתי. אין לי גבולות או טקט ולא אכפת לי להיות מוזר כי גם ככה אחרי היכרות כולם יבינו שאני מוזר והזוי מה זה משנה בכלל. הבעיה היא שהניסויים כשלו אחד אחד ואני אגיד לכם מה נשאר, הרכבת שהולכת להתרסק ואני יודע את זה ואני חייב ליסוע בה עד הסוף רק בשביל תחושת ההשלמה, סוג של אובססיה. ללא שום אמונה שמשהו יכול לצאת טוב בשבילי כל עוד אני מעורב. וגם ההתרסקות הזאת היא בטווח קצר. מעבר לזה נגמרו הניסויים והיכולת שלי לבצע אותם כבר פחתה עם השנים. שזה עומד להשאיר רק דרך אחת החוצה. אמא לא היתה מתמודדת עם זה אז מזל שהיא לא פה יותר. היא כל כך אהבה לקצץ לי את הכנפיים שקשה להשתקם מזה אולי אם הייתי בגיל אחר אולי הייתי יכול להשתקם. חבל שהיא לא הלכה כבר קודם. כל כך הרבה דברים יכלו לקרות שהיו משנים את המסלול ושלא הייתי כאן. זה מצחיק אותי שהכל באמת קרה. שהכל באמת קרה שזה אמיתי ולא בדיחה ואני כאן. הגירסה הכי גרועה שלי, בגיל שכבר אין תקווה ושכבר אי אפשר לבנות חיים. מצד שני כל כך הרבה דברים יכלו להיות שבכלל מעולם לא הייתי מקבל חיים לראשונה (ועם העויינות של ההורים שלי אחד לשני (ובכללי לעולם) זה יכל בקלות לקרות) אז מה זה משנה שנולדתי ושחייתי או שלא נולדתי או שמתתי או טבעי או שלא.

כמעט כל קופסאת קונדומים שרכשתי נזרקה בסוף בגלל פג תוקף.

(קופסא אחרונה מלפני שנה. כבר שכחתי איך זה נראה בנקודה הזאת. אבל התחלתי לצאת עם מישהי התמזמזנו ועמד להיות יותר מזה. פייר התרגשתי היתה התאמה ואולי משהו יצליח. ואז בום גוסטינג 4 חודשים 🤣 כמובן)

למה אני נמצא באתר הזה? לא בגלל המציאות.

בגלל פנטזיות מוזרות שיש לי בראש מאז גיל שבע ועד עכשיו.

שלושים שנה טרוד מכל ההזיות האלו.

החלום היה למצוא מישהי מוזרה כמוני, שאולי מספיק מוזרה כדי שהיא תצליח להבין אותי, ולממש ביחד חלק מהדברים האלו.

והרגשתי בבירור חלק מקהילת הבדס"מ - זה הזהות שלי! הכרתי גם המון אנשים במציאות.

אבל במציאות שלי אף אחת לא שמה עלי כל החיים. הגיע הזמן לקבל את המציאות. אני לא בן אדם מציאה.

וגם כשכן התעניינו בי נמאס להן די בתחילת ההיכרות, כך שאני לא מכיר משהו אחר חוץ מהבדידות.

אבל בדס"מ זה לא סרט בראש, זה דבר שאנשים מבוגרים עושים במיטה, כחלק מחיי האהבה והמין שלהם.

ואני סתם ילד מפגר והוזה, שבכלל לא יודע מה זה חיי אהבה.

להיות פה באתר ולקרוא פה סיפורי סשנים בבלוגים רק גורם לי לשנוא את החיים שלי יותר.

כל דימיון של כמה מהנה זה לחיות חיים מלאים, דבר שאני יכול רק לחלום עליו.

חבל שבן אדם כמוני קיים. מהמוטציות הכושלות של הטבע - אלו שיש מנגנונים כדי למנוע את זה שהם יתרבו.

אז אין כל כך טעם לחיים שלי. חוץ ממה שאני יוצר לעצמי.

ואני מנסה ליצור לעצמי מסלול חדש נקי מכל מה שהכרתי עד כה. להתעלם עוד יותר מהמציאות.

ואני מקווה שאצליח לחיות את החיים המוזרים שלי ולהשיג את המטרות המוזרות שלי. ולא להיכנס לאתר הזה יותר. ולא לחשוב יותר על מה היה אם...

אם הייתי יכול להיות מישהו אחר.

זה גם לא מציאותי הרצון לשפוך חומצה על העבר שלי ולטהר אותי מכל זיכרון וכל פלאשבק.

זה הולך לתקוף אותי באופן יום יומי. אבל אני אנסה לשכוח מכל העולם הזה שאין לי חלק בו ולהינות מהפינה הקטנה שלי בחיים.

כל הדברים שאני רוצה נמצאים בעבר

את מה שנשאר לי בעתיד אני לא כל כך רוצה מוכן לתרום ולגמור במכירת חיסול

הפוטנציאל שהיה לי להיות הבן אדם שאני רוצה להיות, כלוא ונעול בעבר

וכך גם מי שאני אוהב

היו הרבה ניצוצות בנשמה הזאת אבל שום דבר מהם לא יחזור

הבחורות באתר הזה משהו מיוחד

עזרתי לה לבחור עכבר והיא שואלת אותי - איך זה? זה מחמיא ליד שלי? 🤣

אם עצבנתי אתכם, לא צריך ישר לרוץ לחסום
יש פתרונות באמצע

נולדתי יצור מעוות שאי אפשר לאהוב

איך אני מפסיק לרצות שיאהבו אותי? ומפסיק לרצות סקס? יש אופציה חוץ מאשר סירוס?

אני צריך לוותר על כל זה ולתת פוקוס על דברים אחרים

דברים שאני כן יכול להשיג

ושום דבר לעולם לא יוכל למלא אותו

אני זקוק לכירבול דחוף.

רק כירבול וזהו! תשמרו את הידיים שלכן לעצמכן!

מגע אינטימי מחבק שנותן הרגשה בטוחה שהולך להיות טוב.

שהכל בסוף איכשהו יסתדר.

יש מתנדבת?