דמעות והסמקות

כל הדברים שאני רוצה נמצאים בעבר

את מה שנשאר לי בעתיד אני לא כל כך רוצה מוכן לתרום ולגמור במכירת חיסול

הפוטנציאל שהיה לי להיות הבן אדם שאני רוצה להיות, כלוא ונעול בעבר

וכך גם מי שאני אוהב

היו הרבה ניצוצות בנשמה הזאת אבל שום דבר מהם לא יחזור

הבחורות באתר הזה משהו מיוחד

עזרתי לה לבחור עכבר והיא שואלת אותי - איך זה? זה מחמיא ליד שלי? 🤣

אם עצבנתי אתכם, לא צריך ישר לרוץ לחסום
יש פתרונות באמצע

נולדתי יצור מעוות שאי אפשר לאהוב

איך אני מפסיק לרצות שיאהבו אותי? ומפסיק לרצות סקס? יש אופציה חוץ מאשר סירוס?

אני צריך לוותר על כל זה ולתת פוקוס על דברים אחרים

דברים שאני כן יכול להשיג

ושום דבר לעולם לא יוכל למלא אותו

אני זקוק לכירבול דחוף.

רק כירבול וזהו! תשמרו את הידיים שלכן לעצמכן!

מגע אינטימי מחבק שנותן הרגשה בטוחה שהולך להיות טוב.

שהכל בסוף איכשהו יסתדר.

יש מתנדבת?

זה היה יום קשה. קמתי אחרי חלומות קשים - הרבה מהם ברצף. המכנה המשותף שלהם שבכולם אף אחד לא חיבב אותי או היה בעדי, כולם זילזלו בי, התייחסו אלי בצורה מקטינה ומשפילה, ניסו להוציא אותי טיפש ועלוב ופתאטי, והרגשתי דחוי מאוד מכל האנושות.

התחושה נשארה שם למשך רוב היום. תחושה אמיתית שהכבידה עלי באופן פיזי. ההבנה שהנה, ניסיתי לסמוך על אנשים אבל זה לא באמת עובד. ההבנה ששוב פעם נפגעתי ושוב פעם אני צריך להתבודד מהאנושות ולהיכנס בתוך הכונכיה שלי ולא לדבר עם אף אדם.

המחשבות והאסטרטגיות האלו המשיכו לרוץ אצלי בטייס אוטומטי. אבל למה? אלו סתם חלומות, ואפילו די מהר שכחתי את כל הפרטים בהם. שום דבר מזה לא באמת קרה. להיפך, אנשים לאחרונה נהנים בחברתי ואפילו מביעים את זה במילים.

אז כמו שזה נשמע לכם מטומטם עכשיו כשאתם קוראים את זה, שדבר כזה ישפיע עלי עד כדי כך, הסתכלתי מהצד על עצמי והרגשתי את אותו הדבר.
במקרה הזה זה מגוחך למדי - פחד משתק עקב משהו שלא קרה מעולם. ברור שאני לא צריך להקשיב לעצמי כרגע. אבל מה אם מצבים בהם היתה סיבה שמקורה במציאות, אפילו סיבה קטנה? כמה קל להתדרדר למקום הזה? למקום הרגיל והקבוע.

זה באמת מראה עד כמה החיים שלי נוהלו על ידי פחד. באיזשהו מקום זה מסביר די הרבה. הלוואי שיכולתי לשנות את העבר אבל אלו החיים שלי זה המצב העובדתי. נשאר רק מה שאפשר לשנות מעכשיו.

לגבי היום הספציפי הזה בסופו של דבר הוא השתפר. דיברתי עם האנשים שדיברתי איתם בימים האחרונים ובהחלט קיבלתי מהם ולידציה. אפילו באופן מאוד מפתיע מישהי התחילה איתי בכלוב בהודעות והיא מאוד חיננית ואפילו קראה את הפרופיל לעומק ובדקה שאנחנו באמת מתאימים לפני שפנתה (ואני יודע שזה נדיר ביותר בכלוב. ואני מעריך 🙏).
ועם כל הולידציה הזאת זה עדיין לקח הרבה שעות עד שהלב שלי נרגע והפסיק להרגיש מותקף. עכשיו לכתוב את זה ככה גורם לי להרגיש כמו חלשלוש. זה כנראה לא מחמיא לי במיוחד אבל זה המצב. אני רגיש ודפוק.

אני מרגיש צורך לעשות משהו מתריס כנגד כל מה שקרה וכל הרצון השגוי להיכנס לכונכיה, אז שמתי תמונה אמיתית שלי בפרופיל. זה מפחיד שיזהו אותי עם היוזר הדפוק  הזה "קשקש" מהכלוב, אבל מצד שני זה כן היה המצב שלי כאן לפני עשור וקצת כשהייתי עם תמונות חופשי בכלוב. כן, היו תקופות שהתגברתי על הפחדים המסויימים האלו - או יותר נכון התמקדתי בפחדים אחרים 😂

אינטימיות קירבה ואיכפתיות הדדית.

אני חווה את זה לאחרונה וזה כן עושה טוב על הלב.

גם בלי שום זוגיות או רומנטיקה או מיניות.

אבל גם זה יגיע מתישהו.....

כי לא יכול להיות שאני עד כדי כך דוחה ולא מושך.

אפילו שאני חושב ככה לפעמים... מרוב המירמור על השנים שלא היו.

משהו שהגן עלי כל כך הרבה שנים זה האימוץ של הפרסונה ה"סטלנית" ההזויה שלי שלא קשורה למציאות, הטיפוס המשעשע והמבולבל שאנשים חוו אותו (לא שהייתי באמת סטלן, עד לאחרונה לא נגעתי בזה, אבל חשבו עלי אלף דברים כל פעם משהו אחר).

חלומות.. רצונות... מטרות ללא תכלית. לעשות כל כך הרבה דברים שלא התפתחו או התקדמו לשום מקום אבל שהחלטתי באותו רגע שזה המטרה כי היה ניצוץ בדימיון וזהו. עולמות פנטזיה ללא קשר למציאות כי אין צורך בה. ככה לפחות רציתי לחשוב.

השנה אני דווקא עושה המון התקדמות בעולם. אבל מצב הפנטזיות שלי רע מאוד. שמתי לב באופן מודע למה שקורה שם אני ישר מעניש וכועס על עצמי על כל פנטזיה לא ריאליסטית. הבעיה שאלו הן רובן בעצם. ובשנים שלא הייתי כאן, האופציות הריאליסטיות עוד יותר הצטמצמו. הכל מתמוטט כמו מגדל קלפים וכבר קשה למצוא חלום להיאחז בו ולהאמין שהוא יכול באמת להתקיים.

לא יודע לשחזר איך זה התחיל איך התחלתי להחיל את המציאות על מה שקורה לי בראש אבל המנגנון הזה הוא בבסיסו מנגנון שמפריע. איך אפשר לחשוב על 20 צעדים קדימה כשדברים בסיסיים אני לא עושה? לא נותן לעצמי לאונן. כי איך אפשר לחשוב כל כך הרבה על מין כשבפועל אין לי שום מין או אהבה בחיים האלו ומעולם לא היה. מנסה להסתכל קדימה ולראות איך דפוק כמוני יכול להגיע למשהו מוחשי אבל לא מצליח. בינתיים ההורמונים משתוללים והמחשבות משתוללות. מרגיש כמו בן 18 שוב. הבעיה שבשנים האלו התוכנית הדומיננטית היתה למות וכך גם עכשיו. פעם כי לא ידעתי משהו אחר חוץ מהסבל ועכשיו כי אני אמנם יודע יותר אבל באמת מקשקש ומשרטט ענפים של מסלולים אבל לא יודע איך לצאת מכאן. החיבור שלי לעולם גורם לי להתפתח אבל המחיר יקר עד כמה באמת זה נורא לחיות בהזיה טוטאלית? תמיד התנגדתי וקרובי משפחה מתו מהסמים אבל אולי יש עוד דרכים. יש אנשים שמצליחים להאמין בדת אולי זה בכיוון. הייתי רוצה משהו יותר רציני במיוחד אם זה כולל לשכוח מהעבר שלי או שהוא אי פעם קרה. להסתכל במראה ולא לדעת מי זה או איך הוא היה פעם. אם יש ילד עם מחלות נפש תבדקו אופציה להפלה מאוחרת לא יפה לתת למישהו לחיות חיים כאלו לילה טוב.