חמוד כושל ומבשל

אהבתי חלקים כנועים בעצמי ורציתי להיות חלק מ... דברים שלא באמת יכולים לקרות.
עכשיו אני מנסה למחוק את זה מתוכי ומנסה לראות את החיים בלי זה.
ודוגרי, אני לא אוהב את מה שאני רואה.

אולי עדיף לחלום ולמות. אולי לא באמת צריך להגשים פנטזיות.
אולי אני לא באמת לוזר אלה סתם חסר מזל.
מה לעשות, קשרים ונילים פשוט לא סיפקו אותי. אני מחפש רק גבירה מכובדת.
אולי לחיות חיים לבד זה המצב הרגיל וכל דבר מעבר לכך הוא רק מתנה זמנית ואקראית.
אני לא אוהב לחשוב על זה אבל בינתיים זה המצב הנגלה לעין.

לא לוזר כמו שחשבתי, אבל גם לא לגמרי חסר מזל.
היתה הזדמנות בולטת שפיספסתי. (אולי אפילו 2, אבל ההזדמנות האחרת היתה מאוד מסוכנת)
למה פיספסתי? כי כבר אז היה משבר באמונה.
ברגע האמת כשהגיע הזדמנות כלשהיא, לא באמת הייתי מוכן כי, אחרי יותר משנתיים של חיזורים זה הפך אצלי למסלול שממשיכים לצעוד בו ללא כל אמונה.
האישה המהממת היתה המטרה. אשת חלומותי. היא היתה גם אלוהים שלי.
לבסוף היה נדמה שהמטרה היא פנטזיה ולא יותר מזה.
כי את האמונה בעתיד משותף עם האישה עצמה איבדתי כבר ממזמן.
אני לא יכול לדמיין מה גרם לי להמשיך לצעוד בכזו ריקנות.

זו דוגמא טובה
כי היא מתארת גם את חוסר האמונה שלי בתחומים אחרים.
אני פסימיסט כרוני.
מה לעשות שאת הכיעור אני רואה בכל מקום סביבי.
ביופי אני מציץ רק מבעד לסורגים. ומזיל דמעה.

ועכשיו כשאני מסיר מעצמי רצונות שכאלו,
בא לי לשחות במשהו מוחשי ונפוץ. בקיצור,
עכשיו בא לי לשחות בחרא