דמעות והסמקות

לכל תחום פעילות במוח צריכה להיות אוטונומיה
רק ככה הפעולות שיוצאות בסוף לפועל עדיין מחזיקות נאמנות לרעיון המקורי
כנות, ישירות, פשטות. אלו העקרונות שאני רוצה שינחו אותי
לכן בישול זה אחד התחומים הכייפיים. המניעים תמיד טהורים ופשוטים, אז אני אף פעם לא מפשל

לשכוח מהעצמי השביר של עכשיו. לשחרר את הנשמה מתיסבוכים של רצונות
דה ז'ה וו. אולי זה מה שהשולטת הראשונה שלי ניסתה ללמד אותי, כשהיא חנקה אותי כמעט עד מוות.
אחחח.. חברים דימיוניים מתקופת הילדות 😄
בלי לוותר על האמיתות הארוכות טווח - אלו שמאז ומעולם איתי,
אני מפרק הכל ושם בצד בינתיים. אני רואה שאני אדם הרבה יותר מאושר ממה שדמיינתי
וגם אם יאמרו עלי ביקורת קשה, וגם אם זה יהיה נכון, ואם יתעללו בי או יהרגו אותי אין סיבה שלא אשאר מאושר
אני מחייך בגלל שאין לי מה להפסיד.
ובגלל שיש לי רק מה להרוויח

לאחרונה קצת בידדתי את עצמי מחברים יקרים
שזה אומר להיחשף פחות לדיעות של אחרים עלי ויותר למחשבותי
תמיד ניסו לדחוף לי ש "מתבודד" זה מצב רע בהכרך, אבל זה לא נכון
ומה גם שאני תמיד צעד אחד מלהיות חברותי
אבל הרבה מהשיעורים בחיים חייבים להבין לבד. לכן חשוב לי לפעמים להיות לבד
והמצב הזה גם ככה יסתיים בקרוב

הרבה דברים הייתי יכול לעשות ולא עשיתי. חלקם באמת היו רעיונות טובים, את חלקם אחרים שיכנעו אותי, חלקם דמיינתי איך הם יצאו לפועל וחלק ישבו לי על הנשמה במשך שנים עד שלא ידעתי מה לעשות איתם.
בכל זאת את המקום שאליו גילגלתי את עצמי אני הכי אוהב. אני מאוד נהנה מעצמי.
אהבה סובייקטיבית ממש!
ומה רע בזה?
לא אטען שאני חי בצורה הכי טובה ושכולם צריכים להיות כמוני. אם כולם היו כמוני, עתיד האנושות היה בספק. 😄
(אבל רגע.. עתיד האנושות כבר בספק! מה לעשות... כולם מסוגלים לפשל)

מה עוד?
אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל להיות מבוגר זה כבר לא מילה גסה וזה גם לא מפחיד אותי.
הזדקנתי.. הטבע הכריח אותי! זה לא שהיתה לי ברירה. הבנתי שאין טעם לשמור על הנעורים ושחייבים לשחרר.
(כמו שאני מכיר אנשים פה עוד יצחקו עלי.. "מה אתה מדבר אתה רק בן 22 שקט יא ילדון". ובכן, נענע בננה לכם!)

אני מחייך בזמן האחרון. בלי סיבה מיוחדת.
וכל הזמן עומד לי 😄 (ואני עדיין טוען שזיקפה היא פעולה תמימה)
ומה רע בזה?

למדתי שכל עוד אני חיי וקיים אני אפעל לכיוון השגת אותן מטרות עתיקות על מנת להשלים אותי ואת הדברים שאני אוהב
עוד למדתי
המטרות שלי לא כל כך שאפתניות כמו שחשבתי והן כן מתקבלות על הדעת בעליל
I can have everything I want
כמה שנים אפשר להיתקע על "אני לא מוכן. אני לא מוכן עדיין" ?
למה "לשמור" על הסטטוס קוו?
אני מוכן להכיל הרבה יותר דברים ממה שאני תאכלס חווה.
וכל אחד מהם עושה את החוויה האנושית יותר שלמה.
יום אחד אני באמת אחנק למוות בעולם הזה.. הכי נחמד אם יהיה לי על מה להיות אסיר תודה.