אני מתגעגע לתחושה של לגלות את העולם והרצון לחפש צרות.
מה שמתסכל במצב שלי זה שאמנם העלתי את הטאקט שלי בצורה קיצונית, הורדתי את כל החרדה החברתית שהיתה והעלתי את הביטחון העצמי, דברים שלדעת כולם משפרים אותי, אני מרגיש שאני הולך אחורה.
אני אמנם עוד מעט בן 27 אבל אני כל כך בתולי בהמון דברים מרוב חוסר ניסיון, אבל מצד שני כבר מתחיל להרגיש כמו אחד עם המון ניסיונות שראה הכל ולא מתלהב מכלום.
לכן קשה לי להתחיל את מסעות הבתולין שאני חייב לעבור.
אני לא בתול פרופר כמובן. אבל גם לא בעל ניסיון רב במיוחד. בשום דבר בחיים בערך, למעט תחומים אזוטריים.
אני מתגעגע למוכנות לעשות טעויות, שפעם היתה לי, כי הרגשתי שכל החיים האלו טעות בכל מקרה.
מתגעגע להרגשה של אגו אפסי וסקרנות תהומית.
עוד שבועיים יש לי יום הולדת 27.
הרבה שנים לא חגגתי וכנראה גם השנה לא.
יום הולדת הפך ליום הדיכאון הלאומי בשבילי. כיאה לבן אדם שהולך אחורה במקום קדימה.
