מראות

"אין לי אני
כי אתה אינך.
ואין לי עץ
ולא עלה ברוח
כי אין לי אני." (לאה)

כך ולא אחרת, ולא כפי שרמזתי (או צעקתי בקול גדול) באיוולותי. (עד כאן - היה במקור)

ממש רגע לפני קו הסיום פתאום נגלית אלי מראה, המשקפת לי אותי
בנקודת השיא המרכזת כל כיעור אפשרי,
תחת אור פלורסנטי אני נחשפת במערומי הלא מחמיאים.

כאן מסתבר שהשיטה לא נכונה, והאמצעים העומדים לראשותי אינם מספיקים
וככל שהדרך מלאה יותר בכוונות טובות, כך היא פשוט ישירה יותר לגיהנום.
מילותי כבר אינן עומדות לי ועיני מסומאות בהבלים
וכל חרדותי תופסות פתאום נופך מאד מציאותי. (ועם זו המציאות הרי, אינני מעוניינת בדבר מלבד נקודות השקה ספורות.)
מבטיי תלויים בנקודה לא נכונה וברזולוציה לא מדוייקת,
ובמקרה כזה הכוונה כבר באמת שלא משנה.
הנסיבות אינן מקלות ואין שום הסבר מספק.

אין לי כיצד להוכיח את נכונותו של ההפך בדיוק ממה שנראה לעין,
וחובת ההוכחה היא עלי.
באיוולותי צעקתי ולא ראיתי איך מעשי זהים
ולא ראיתי איך
ולא ראיתי.
לא ראיתי.
כעת נורת הפלורסנט חושפת הכל באור לא מחמיא ואין לי אלא לראות
אין לי אלא לראות
אין לי אלא.
אישוני המתרחבים בבת אחת רוצים לבלוע הכל
ולתקן מיד ולהרחיק כל עשב שוטה.

"אל תרשיעני גם כי חטאתי,
אנא ימתין לי הגזר
אל נא תזכיר "ואהבת כמוך" -
מי לי כמוני צר?" (רחל)

אינני רוצה להכות על חטא רק לאחר מעשה
אינני רוצה לבכות את בורותי בדיעבד
אינני יודעת לראות משהו מלבד את עצמי
וכעת, עם התרחבות התמונה בבת אחת
עצמי נראית לי ממלאת את התמונה שלנגד עיני באופן בלתי מספק
מדי.

אני כבר אינני זוכרת במילותיה של מי נעזרתי כדי לבקש
שימצא אותי אדוני
טובה וישרה וראויה
זה לא משנה. משנה הכנות שאספתי מכל פינה אפשרית ומתחת כל אבן שיש בי,
והיא עדיין תקפה וצרורה בחוט של משי הקשור בעדינות ויראה, אם אדוני
עוד ירצה בה.

אין דבר טראגי מפואטיקה מבוזבזת או מפוספסת
או קרה כזו במזג אויר שכזה.
הנסיבות אינן מקלות, ואני אינני רוצה שלא תהיה לי ברירה
אלא לראות רק את עצמי.


קשר אחד יחיד ואחרון, ולו רק למקרה שזה עוד משנה.