לפני 16 שנים. 22 בספטמבר 2008 בשעה 9:43
צא ולמד -
ראש מוחזק היטב תחת שיטפון
ניאגרה
כמו התנפצות לתוך גל
או קיר בטון היינו אך
מפרק את הגוף לרסיסים
ואת התודעה
באופן חגיגי
מבלבל ומשתק,
אני מקווה שלא שמו לב
לאיפור המרוח והשיער הרטוב
כשהשתדלתי לומר יפה שלום בגו זקוף
ביציאה.
-
ואחר כך בקיסריה; ההליכה,
הרצועה המתקצרת בתרתי משמע,
האבנים, העקבים
וזו לא חוסר הנוחות כמו חוסר היכולת לנבא בדיעבד
את שעתיד היה לקרות.
ההתרסקות אל תוך השיח וכל הקוצים,
העלבונות הפרטיים
ואימה -
האלי אלי, שלא אגמר, לפחות לא הערב,
האישי כמעט מדי.