לפני 16 שנים. 14 באוקטובר 2008 בשעה 13:06
הוא אומר לי "תכתבי". תכתבי. כדי שלפחות משהו ישאר. כדי שלא יתעמעם, שלא ישכח, שלא יחליק לאיזה חור שחור ויעלם.
הוא אומר לי "תכתבי", ולא כי אין משהו חשוב יותר לעשות עם הזמן, פשוט חבל כי מה שיש פה, בייבי, הוא לא עניין של יום יום. הצורה בה האור נשבר והדרך בה הקוים נופלים ומתיישבים היא נדירה כמעט. מושלמת.
אין דברים כאלה, אז תכתבי.
אני לא יכולה אפילו לדמיין איך זה יכול להתעמעם.