מראות

אני לא מנסה לנכס לי מקומות בהם כל שעלי לעשות הוא להיות ניצבת בלבד. אני יודעת את מקומי.
אני יודעת להתכונן מתוך שינה ומחכה לשעון שיתן את האות וכל כוחותי יודעים את כיוונם. זה פשוט; לרדת, לפתוח את הפה, לקחת אותך אלי בזהירות ולהרגיש לפי קצב הנשימה שלך שאתה מתעורר, ואז מזהה אותי ואז כבר מחזיק אותי מהשיער בתנועות אנכיות.
לפעמים קצת קשה לי לנשום. אתה אוהב את זה, כי כשאני נחנקת אני מתחילה לנזול, וכשאני מנסה להשתנק בחן אתה נדחף עוד יותר עמוק ועצום מקודם.
אני יודעת מה החשיבות שלי, ואת זה שלעיתים לא היית טורח להתעכב כאן, אלא מעדיף לפרוק את הלילה תוך כדי מקלחת כדי לחסוך זמן*, ובימים האחרונים קר בבוקר והרבה יותר נעים מתחת לשמיכה.

זה בדרך כלל פרקטי מאד; זין מתחכך בחור מיומן שרוקד לפי הקצב ונזהר לא להקיא.

אני לא מתיימרת לתפוס מקום מעבר לקוטר הפה שלי וזה לא חלק מהגדרת התפקיד, אבל לפעמים, כשאתה שוכב על הגב ואני מניחה את הלחי על הבטן שלך, הלילה עוד נשאר לעטוף אותי ואני מתכווצת, נשארת קצת קטנה, ונזהרת שלא לבקש בקול ילדותי ומתפנק שנישאר כל הבוקר ונמשיך לשחק.

אני שמחה על החורף, הבקרים הולכים ומתקררים.





*חבל לי לחשוב על בזבוז שכזה, אבל זה לא מקומי להכריע.