היא הייתה שם.
זו לא הפעם הראשונה שלי, אבל אותה לא ראיתי עד אותו ערב.
ואתמול…. אתמול לא ראיתי כלום, חוץ ממנה.
השאלה הראשונה שלי בכניסה הייתה, "היא תבוא?"
והתשובה: "היא? היא לא באה לפה כמעט. מה יש לה לחפש פה?"
ואז, הנשימה נעצרה. "מה לעזאזל את עושה פה? בדיוק שאלתי עלייך!" (זה כמובן מה שעמד לי בגרון)
אבל מעבר ל"היי" לא הצלחתי להוציא הגה.
היא רקדה שם, עשתה חיים, השתוללה…
לא פעם תפסתי את מבטה עליי. האם זה כי אני לא הפסקתי להסתכל עליה?
אני זה שחיפשתי את מפגש המבטים או שזו הייתה מקריות?
ומה שהכי מוזר, זה לא שהלב שלי מפרפר. ותכלס, אין לי מה להגיד עליה חוץ מזה שהיא חמודה ומקסימה…
מצד שני, המוח שלי בד"כ פועל לפני הלב, וכך לא נותן לו פקודות לפני שבודק בעצמו.
אממ… לא, דווקא מצאתי הגדרה הרבה יותר מדויקת!
היא מלאכית! פשוט מלאך שהחליט ללבוש בגדי ויניל.
תשמרי על עצמך, (ניק)!
לפני 17 שנים. 29 בספטמבר 2007 בשעה 11:49
