זהו פוסט הבא להחליף את הפוסט הקודם.
הסיבה היחידה שאני מחליף אותו, הוא בכייני מידיי.
לא, זה לא שהגברים לא בוכים, זה לא שבמאסטרים קשוחים וחסרי אכפתיות.
פשוט בכייני, נקודה.
אז, פשוט אנסה לכתוב את זה בדרך שונה.
כמו שטאבי הגיב לפוסט הקודם, אהבה לא מחפשים.
היא באה לבד, ובד"כ בדיוק כשאתה לא מחכה לה.
להתעורר כל בוקר ולהגיד שהכול דבש, השמש זורחת, יש עבודה, בית...
לא, זה עדיין לא עושה את הכול דבש, אבל דיי ממתיק את החיים.
להסתובב עם חיוך קבוע, נראה אינפנטילי, אהבה לזולת. אממ... לא משהו מיוחד.
אבל כן להיפתח לאטמוספרות, לאנרגיות ולחיים.
לג'ון לנון היה משפט: "החיים עוברים לידינו בזמן שאנחנו עסוקים בתכנונים אחרים"
אולי זה לא הציטוט המדויק, אך זו הייתה כוונתו.
נמאס מלתכנן, נמאס וארמונות חול, נמאס מנימוסים דיפלומטיים.
"בחזרה לעתיד", איזה משפט עמוק!
שוב החיים חוזרים לשליטתי, שוב הגורל שלי בידיים שלי. והעתיד חוזר אליי.
מה שמזכיר לי, לא להתקרב למחשב כשהדם שלי נראה כך C2H5OH :)))
לפני 17 שנים. 28 בספטמבר 2007 בשעה 13:08
