עיר זרה. קרה. אני לא מכירה אף אחד.עוגנת את עצמי על הבאר בפאב אפלולי שמותר לעשן בו. בחוץ קפוא אבל בפנים חם. והאוזניים שלי כרויות לצחוק שמתגלגל סביבי בשפה לא מוכרת. הברמן האירי דואג לי לאספקה סדירה של בירה בחיוך שאין בו שמץ של זיוף, ונראה כמו אחד שכבר מזג הרבה בירה בהרבה ערים.
בכוס השלישית אני משילה את השכבה האחרונה ונשארת בגופיה דקיקה..
הזר עומד בצד השני של הבאר, בדיוק מולי, לבוש מעיל ארוך ולוגם לאט וברישול. יש לו מבט קלינט איסטוודי מצומצם וחודר, והוא משתמש בו נגדי במיומנות של אקדוחן. העיניים שלי נלכדות באלו שלו, השחורות, פעם אחר פעם, מצייתות בכל פעם שהמבט שלו קורא להן, עד שהוא נוטש אותן בחצי חיוך כדי לעקוב אחרי התחת של איזו חתיכה שעוברת, ומותיר אותן תלויות באוויר, שהמבט שלו מילא רק לפני רגע, נטושות ומבויישות. .
כשבריאן מגיש לי את הכוס הרביעית האצבעות שלו נוגעות בשלי , והמבט שלו צולל עמוק לתוך עיני, . והוא לוחש לי מילים קלת כנוצה, שגורמות לצחוק שלי להתגלגל ולפרוח לחלל הדחוס, ולהתריס כלפי בעל העיניים שמעבר לבאר..
אני רוכנת לעבר בריאן בתנוחה שמוחצת את השדיים , ודוחפת אותם אל מחוץ למחשוף. הפטמות הזקורות שלי מזמינות נגיעה ובריאן לא מסיר מהן את העיניים בזמן שהוא מוזג לי תוספת נדיבה. אני מרגישה על קרקע יציבה ויודעת שבעוד רגע שבו הוא יושיט יד מלטפת , ותוהה אם ייגע לי בפנים או במחשוף, והלשון מלחלחת את השפתיים בעצבנות של תשוקה, מזמינה אותו לגעת בשניהם.
הקול העמוק על יד האוזן מקפיץ אותי, והלב שלי מחסיר פעימה כשהעיניים טסות אל המקום הריק שמולי. "קן איי ביי יו איי דרינק ?" הוא שואל בהיגוי ג'נטלמני קצת מושלם מדי, שאני מזהה בו לגלוג דק, וסוקר את השדיים המרוחים על הבאר.ואת בריאן שמוותר עלי ללא קרב, וחוזר להתעסק עם הכוסות שלו.
אני מזדקפת בנסיון להחזיר לעצמי פאסון, אבל המאמץ נדון לכשלון.
השפתיים שלו קרובות מדי לאוזן שלי, הנשימות שלו מדגדגות לי את עור התוף, אבל במקום להדוף אותו מעלי, אני מתכווצת , מנסה להקטין את עצמי כדי ליצור ביננו חיץ של הגנה. הוא סוגר את החיץ אבל שומר על מרחק קבוע בין הגוף שלו לשלי. אני מרגישה את החום שלו מילימטרים מהגב שלי ומשתוקקת להשען לאחור, ולהכנע לגבר הזר, שמתוך אדי האלכוהול מרגיש לי כאילו התגשם לאחר שחלמתי אותו כל ימי. .
כשהוא מניח כף יד פרושה על הבטן שלי, אני נרעדת. אני משותקת אבל הגוף שלי שולח אלף אותות. אני מרגישה את הדופק שהולם בחזה וברקות, ואת השערות הקטנות על גב היד שלו כשהוא מחליק אותה על הלחי שלי, ואת הפטמות שמתקשות כשהוא מחליק את היד למעלה ועוצר בדיוק מתחת לקו השדיים. אני לכודה. אם אשען קדימה יפול כל כובד השדיים אל כף ידו הממתינה ואם אשען לאחור אמצא עצמי מתרפקת על החזה שלו. הפנים שלי סמוקים, וגל של רטיבות דביקה שוטף את התחתונים הדקיקים.
הוא לא זז כעת, נותן לי לבחור את הכניעה שלי. אני בקושי נושמת. ההתרגשות שולחת דמעות של תסכול שמאיימות לפרוץ , ואז הוא מצמיד אותי אליו, ואני מרגישה את פעימות הלב שלו ואת היד שחופנת את השד, והאנחה שהייתה כלואה בי נמלטת מבין שפתי בהקלה שהמגע עם הגוף שלו מייצר.
הוא לוחש משהו לאוזן שלי, ואני לא מבינה את השפה אבל מבינה את המילים שלו, כי זונה, או שרמוטה, או פוטאנה או קורבה, נשמע אותו דבר בכל השפות.
הוא מסובב את הכסא של הבאר כלפיו, ואני מוצאת את עצמי פנים מול פנים עם הזר והעיניים שלי מושפלות בפני שלו, והחיוך הקל שמתעקל בזוית השפתיים שלו מסגיר את חדוות הכיבוש שלו.
הוא לא ממהר ואני יודעת שהייתי טרף קל מדי ונושכת את השפה. הוא מחייך, ואני יודעת שהוא קורא את הבושה שלי כמו ספר פתוח.
אני מלחלחת את השפתיים בתנועות קטנות והוא מחליק עליהן אצבע עצלה, ומרטיב אותה, ומצייר מסלול רטוב במורד הצוואר שלי עד לפטמות, ואני רועדת ללא שליטה, והאגן שלי מחפש פורקן.
הוא לוקח את כף היד שלי בשלו ומנשק את גבעת ונוס בשפתיים יבשות , ואז מוביל אותה, מתחת למעיל האורך אל הבליטה בג'ינס שלו ואוחז בה שם, ואני חשה את האיבר שהולך ומתקשה.ואת הרוכסן שמאיים להתפקע.
כשהוא ניתק ממני כדי לסגור את החשבון עם בריאן, בריאן לוקח את הכסף במבט של שותף לפשע שכבר ראה הרבה זרים סוגרים הרבה חשבונות, אבל אני לא רואה את המבט של בריאן. אני לא רואה שום דבר. העיניים שלי מזמן איבדו את המיקוד. אני מתמסרת לתגובות של הגוף שלי למגע שלו, והעולם שמסביבי מתערפל לתוך ענן עשן שקוף.
כשהוא מוביל אותי אל מחוץ לפאב אל הרחוב אני רועדת ולא מהקור.
לפני 16 שנים. 21 בדצמבר 2007 בשעה 13:47
