בין שתיים לארבע

האוירה בגוף היתה מתוחה. כבר שבועות שכולם מהמרים על הקרב הגדול שאמור היה להתרחש מספר ימים אחר כך. שני המתמודדים היו עד אותו היום בלתי מנוצחים וניצחו הרבה קרבות שלהם בנוק - אאוט קטלני. היה ידוע לכל שזה הקרב הכי חשוב שהיה עד כה לגוף והמנצח בו יזכה בפרס הגדול שהוא שליטה על הנפש.

"ברוכים הבאים לקרב על הנפש ! "
הכריז הכרוז שמשום מה גם הוא היה דומה לרפי גינת.

" כידוע לכם הזוכה בקרב היום יקבל זכות שליטה בלעדית על הנפש של הגוף ויקבע כיצד דברים יתנהלו מהיום והלאה בה...

ונעבור למתמודדים, בפינה העליונה במכנסיים האפורים, החכם באיברים, השולט העליון קבלו את " המוח " (מחיאות כפיים)...

ובפינה השניה מעט למטה ושמאלה במכנסיים האדומים, קבלו את מלך הרגש והקצב, " הלב " (מחיאות כפיים)... "

הקהל היה באקסטזה, היו כמה נימי דם באיזור העיניים שלא עמדו בלחץ והחלו להיקרע. שקי הדמעות אפילו החלו לטפטף כשפרץ הקרב והבטן ללא ספק החלה לשפוך את כל מה שהיה לה.

בסיבוב הראשון הנחית המוח על הלב מהלומה בצורת "אגו". הלב לא יכול היה לעמוד בה. "האגו" היה מאד גדול לעומתו ומלא גאווה. הלב הסתבך בפינה בעוד ה"אגו" מכניס לו מלוא המרץ. מאמנו של הלב "הרגש" החל לצעוק לו ולעודד אותו להתרחק לפינה וכשראה שלא עזר הוא הכניס לזירה את "ציפור הנפש" ידידתו הקרובה שהחלה בבכי קורע לב שגרם לאגו להתכנס בעצמו ולרדת מהזירה בבושת פנים.
המוח לא נשאר חייב ומיהר להכניס לזירה את "הזיכרונות הרעים". הוא היה בטוח שזה מה שינצח לו את הקרב. אומנם בהתחלה היה נראה שהציפור מאבדת מכוחה אך כשגבר בכיה החלו הזיכרונות להפוך לטובים והחלו לפעול כנגד המוח ששלח אותם.

הקהל החל לשרוק בוז. כולם טענו למהלך לא חוקי של הלב מכיוון שהציפור היתה ידועה כידידה הכי קרובה של הנפש אבל אז הזכיר השופט לכולם שללב יש חוקים משלו. המוח מיהר לצאת מהזירה. הוא צעק שהקרב מכור ושאמא של השופט נוהגת לעבוד בצמתי הדרכים ולא בתור משמרות הזהב. הקהל היה בטירוף...

לבסוף מרוב ההמולה התעוררה לה הנפש והחלה להרגיע את כולם. היא נזפה בהם על כך שבכלל ניסו לשלוט בה כל אחד בדרכו והזכירה להם שהיא מורכבת משילוב של שניהם ואם אחד ינסה לשלוט בה הוא יהרוס אותה לגמרי.

המוח היה הראשון שהתעשת והציע להכריז על תיקו. הלב מכיוון שהיה פגוע עוד עשה בעיות אך לבסוף החליט גם הוא שתיקו זו תוצאה מכובדת ושהנפש אכן צודקת במה שאמרה.

וכך שככה לה ההמולה וכל האיברים חזרו למקומם הטבעי והחלו לתפקד כבימים עברו.

מוסר ההשכל מכל הסיפור הזה...

אל תתנו רק לאחד משני האיברים הללו להחליט עבורכם. התייעצו בשניהם ותגיעו למסקנה הכי מאוזנת שקיימת וכנראה גם הכי נכונה עבורכם.