מעבר למראה

ידעתי שמחכה לי ערב מיוחד ומפתיע, אבל לא ידעתי מה.
היא אוהבת לבנות צפיות, לחשוב, לתכנן במידה, להשאיר (הרבה) מרחב לספונטניות, לשתף אותי מעט, אבל לתת לי להבין שיש למה לחכות (לא שזה לא ברור לי בכל מקרה, אבל עדיין...).
כן קיבלתי הכנה שהפעם לא יהיה לי זמן חסד להתרגע ולהתרווח כשאני מגיע.
על הדלת מחכה פתק עם ההוראה הראשונה.
בפנים, מחכה סדרה של פתקים נוספים.
בלי דיבורים.
עוד לא עשיתי שני צעדים לתוך הבית, וכבר אני מופשט מהבגדים שלי, ומעוד הרבה דברים שמופשטים איתם ממני ועוד לא הצלחתי לנסח לעצמי בדיוק מה הם, אבל כן לנסח לעצמי שאני מאד נהנה להתפשט מהם.
אני עוקב אחר הפתקים ומבצע את ההוראות.
זה מרגש ומהנה, ולא פחות, אני מתפעל מהיצירתיות, מהתכנון, מהמחשבה על כל הפרטים, שום דבר לא פוספס.
וההוראות כוללות, וזה כל כך יפה בעיני, מודעות מלאה למצבי, ולצרכים שלי, והחלק הזה לא מובן מאליו בעיני, ועושה לי טוב לראות את זה.

בהמשך הערב אני נהנה לגלות גם את הצד השני של המודעות הזו, כשאני מזהה את המקומות בהם למדתי להכיר אותה ואת איך שהיא אוהבת שדברים יהיו, ושאני כבר מצליח לעשות את הדברים הנכונים בלי צורך בהוראות.

ואני מזכיר לעצמי - שני הצדדים האלה חשובים גם בלי שום קשר לבדסמ. טיפ לחיים :-).

וערב שמתחיל ככה, כנראה שלא חשוב מה בדיוק יקרה בו, רע זה לא יכול להיות.

ואכן, לא היה :-).

תודה לך.