[מה לעשות, זה יוצא ארוך מדי ובימינו, אם אתה לא קצר, אתה לא קיים (למעט באזורים מסוימים, שם עדיף לא להיות קצר מדי....
אז זה יבוא בהמשכים]
על הברכיים, מתחת לשולחן, בין הרגליים שלך. מאושר לחזור להיות שם, שמח שאת יכולה שוב להתענג עלי, על הלשון שלי. ביד אחת את מחזיקה את כוס היין שמילאתי לך, וביד השניה מותחת את הרצועה שמחוברת לקולר שלי. המתיחה של הרצועה, והפלאג שממלא אותי, מדגישים עוד יותר את המקום שלי. את חופנת את השיער שלי ומצמידה אותי בגסות אל הרטיבות שאני מלקק בתשוקה גדולה. אני לוקח את הזמן, מתמסר לתענוג הפרטי שלי, של לענג את המלכה שלי, מתמכר לתחושה שחיכיתי לה כל השבוע, נותן לך להתמסר בחזרה ללשון שלי, לנוכחות שלי, לאהבה שלי.
אני מלקק לאט, בתנועות ארוכות, קשוב לרעידות שלך, לאנחות, למשיכות ברצועה. הרגל שלך משחקת באיבר הנעול, הנפוח בכלוב שלו, האיבר שאת תמיד דואגת להזכיר לי ששייך לך, גם אם מחובר לגוף שלי, שכולו כמובן שייך לך. מדי פעם מגששת בין הרגליים שלי ולוחצת את הפלאג לתוכי. אני שואל את עצמי מה עוד תרצי לעשות לי הערב. מה תרצי שאעשה לך. כשהגניחות שלך מתחזקות אני מגביר את הקצב, ואת הלחץ, מתאים את עצמי לתנועות האגן שלך, שמתחיל לזוז בלי שליטה. ואז מאט, מחליש, רק טיפה, שלא לזרז את האורגזמה שלך. אני רוצה שהיא תיבנה, ושניקח את הזמן. שנהנה מכל רגע. אני אוהב לקלוט את הרגעים האלה, שבהם האפשרות לזרז את האורגזמה שלך מודעת לי, ואני בוחר שלא.
'כן, כלב שלי, ככה. כמו שאני אוהבת. התגעגעתי ללשון הנהדרת שלך.'
אני מרים אליך מבט, ואת מסתכלת לי בעיניים, מצמידה את הראש שלי אלייך. השפתיים שלך נפשקות, ויין זורם למטה, בין השדיים שלך וישר אל הפה שלי. אני מלקק כל טיפה, מחדיר שתי אצבעות לתוכך בזמן שהלשון שלי מטפסת לאורך השביל האדום שהיין סימן, עד אל השפתיים שלך. אנחנו מתנשקים, ואת דוחפת אותי חזרה למטה.
'למקום שלך, עבד. איזה כיף לראות אותך ככה. חיכיתי לזה.'
ואני חוזר ללקק, כשהאצבעות שלי עדיין בפנים, 'כן, עבד, כן, ככה, אני גומרת,' את גונחת בקול, ואני מגביר את הלחץ והקצב, ושולח אותך אל מעבר לקצה.
בזמן שאת מסדירה נשימה, אני מוציא את האצבעות ומלקק אותן, ואז מניח את הראש על הירך שלך, קרוב כל כך, שמח...
'תודה, מלכה שלי. איזה כיף.'
'אוחח, זה היה נהדר. כיף לחזור הביתה,' את מלטפת אותי בעדינות, נרגעת, ואני מחבק את המותניים שלך.
'אלוהים, אני כל כך רטובה. אני חייבת זין. בוא.'
את מזיזה אותי ממך ונעמדה, מושכת אותי ברצועה המתוחה, שחוסכת לי את ההתלבטות אם להצטרף אליך בעמידה או להישאר על ארבע. את מוליכה אותי אל השולחן הכבד שבסלון, משחררת את הרצועה מהקולר ומחברת אותה למנעול של הכלובון, ואז קושרת אותה סביב הרגל של השולחן, מעבירה אותה לאחור בין הרגליים שלי, וקושרת את הידיים שלי מאחורי הגב.
'תשמע, אני טובה,' את צוחקת, 'אתה חייב לראות את זה,' ואת לוקחת את הטלפון שלך ומצלמת אותי ככה, קשור וחסר אונים, בראש מושפל.
'הנה, שיהיה לך מה לראות בינתיים,' את מניחה את הטלפון מולי והולכת.
הדקות עוברות, ואני מחכה ככה, המסך כבר החשיך. אמרת שאת חייבת זין, ואני שואל את עצמי אם תחליטי לשחרר אותי סוף סוף מהכלובון שאני נעול בו כבר שבוע, מאז שנסעת. אם תרצי ליהנות הערב מהזין שלך בתוכך. אם אזכה לחדור אל המלכה שלי היום.
ואז את חוזרת, משחררת אותי מהקשירה, ואני מסתובב ורואה שאת ערומה, והסטראפון חגור עלייך. המראה עוצר נשימה, כמו תמיד. את צוחקת כשאת רואה את המבט ההמום שלי.
'מה חשבת, עבד, שהתכוונתי לזה? שאני צריכה את זה?!' ואת מסמנת בראש אל האיבר הנעול שלי ומטלטלת אותו עם הרגל שלך, 'זה מה שחשבת? שאתה הולך לזיין היום את המלכה שלך? שאתה הולך לזיין כמו גבר?' ואת מתכופפת ולוחצת את הפלאג לתוכי, ולוחשת לי באוזן, 'מה קרה, זה כבר לא אומר לך שום דבר? לא מזכיר לך את המקום שלך? מי שיזיינו אותה היום זו את, זונה, לא המלכה שלך. אני מזיינת היום, לא את,' ואת נעמדת, ומתחילה ללטף את הדילדו. 'זה הזין שאני צריכה עכשיו. כבר שבוע לא זיינתי ואני חמה על התחת שלך,' ואת תופסת את הראש שלי ומושכת אותו אל הדילדו, 'תמצוץ את הזין הזה עכשיו, עבד,' את אומרת בקשיחות, 'ואל תעז לחשוב אפילו שאתה הולך לזיין. מותר לך לחשוב רק על זין שמזיין אותך, כמו שמגיע לך,' ואת מחזיקה את הראש שלי ומתחילה לזיין אותי.
ואז את מוציאה את הדילדו מהפה שלי, ומושכת ברצועה שמחוברת לכלובון.
'בוא הנה. חיממת אותי, ועכשיו אני צריכה לזיין.' ואת הולכת לחדר השינה, מושכת את הרצועה וגוררת אותי אחריך.
