מעומק המגירה

ואולי, כשהחושך ירד
אני אהיה לך לרחם.

אתה תפשיר את כל השדים
ותשיל את הפחדים
תספיג לתוכי את הכאבים
ותתפשט מכל המסכות

אני לא נבהלת, הנה תראה
נתכסה בזה כמו שמיכה נעימה

ולפני שנרדם תלחש לי את החלומות.
שלי, שלך, שלנו ביחד

וכשהבוקר יעלה, האם תזכור?

האם כדרכה של מציאות הבוקר
היא תנגוס בשרשים העדינים?

הנה תראה, אני לא הולכת.
יושבת לפזר את הקורים הדקים
שמטשטשים את צלילות הראייה

ועכשיו, קח את הגרביונים השחורים שעלי
הגרביונים היפים שלי
שהשקעתי בהם כל כך לפני שבאתי אליך.

אלו שקרועים עכשיו בברך מחיכוך עם הרצפה שלך.

תסיר אותם לאט, רגל אחר רגל
קח אותם וקשור אותי בהם
גרביון לכל יד.

תקשור אתי טוב טוב
שלא אוכל לזוז
שלא אוכל לקום
שלא אוכל להתנגד.
ידיים מקובעות למקום
רגליים מפוסקות.

תקשור אותי טוב טוב
כדי שתוכל לעשות בי מה שתרצה.

והכי חשוב
תקשור אותי ממש טוב שלא אוכל להעלם.

אני אוהבת שאתה חודר לתוכי בכוח
פראי
דורש
לוקח
מצליף
מכאיב
משאיר בי סימנים
~~

אבל היום
היום אני רוצה שתעשה איתי אהבה.

רציתי לומר לך שבא לי להנמס לתוכך
שהעיניים שלי מזוגגות עכשיו
שיש לי חיוך מטומטם
שהעורקים שלי מציפים את הלב באהבה
שאני נוטפת בין הירכיים

וכל מה שיצא לי זה "התגעגעתי"

ילדה
אשה
צוחקת
בוכה
זונה
קדושה
חכמה
טפשה
נוטפת
זולגת
קשורה
אסופה
מתכרבלת
מתמסרת
צייתנית
רעה

הם כולם אני
אבל אתה הבמאי
ומחליט מה אהיה לך ומתי

לפעמים אני כל כך מלאה בתחושה של כוח
שכל מה שאני רוצה זה להיות למטה
להניח עליך את הראש.

להרגיש איך הכוח הזה נוזל ממני החוצה
ובמקומו אני מתמלאת בתחושה של שייכות.

לפעמים אני כל כך ריקה
שכל מה שאני רוצה זה שתמלא אותי.
לא לעשות דבר ואתה כבר תפלס לך דרך לתוכי.

לפעמים אני כל כך משועשעת מעצמי ומפוזרת
שאני צריכה אתה הסטירה שלך
שתאסוף את כל החלקים שהתפזרו
ותחזיר אותי אליך.

והריקוד הזה לא נגמר.
תמיד אתה יודע מה אני צריכה ממך
מכל מקום שבו אני נמצאת, אתה יודע להחזיר אותי הביתה.
אלי ואליך.

המבט שלך

גורם לי לשכוח את כל מה שהייתי לפני רגע

שום דבר מלבדך לא קיים כשאתה מתבונן בי כך.

אני לומדת לקרוא את הלך הרוח שלך לא מילים

והמבט שלך רוצה אותי עכשיו למטה.

אני כורעת על ברכיי.

וכשאתה מלטף את ראשי

אין מקום אחר בו הייתי רוצה להיות.

מושלם לי ליד רגליך.

עכשיו אני צריכה חיבוק
ואתה בוחר להתרחק.
משעשע אותך ליצור מרחקים שונים ביננו לפרקים.

אתה מודע לכך שבידיים שלך נמצא קצה חבל שאחראי על המרחק ביננו
אתה מקרב ומרחיק אותו, אותי, כרצונך.
לפעמים אתה מקרב אותי אליך, עד שטיפת אוויר לא יכולה להכנס ביננו
ולפעמים אתה משחרר את החבל והולך לאחור.

אני מודעת לכל סנטימטר שעומד ביננו.

ועכשיו אני צריכה חיבוק
ואתה בוחר להתרחק.

אני נשארת עם העלבון שמכווץ לי את הגרון.

ברגע הזה ולא שנייה אחת קודם
אתה בא למחוץ אותי מאהבה.