|
|
|
טומנת את ראשי
עמוק בחזה שלך
ונרדמת.
חולמת אותך כשאתה לידי.
פנינים זוהרות, מאירות בכף ידך
מכשפות אותי
מכניסות אותי לשינה עמוקה יותר .
ואתה לצידי משגיח
שלא יאונה לי כל רע
עד שאשוב אליך מבין זרועותיך
לליטוף שיעיר אותי לאט.
בוקר טוב :)
מתוחכם מדי
ציני מדי
עדכני מדי
הכל יותר מדי
הרבה תפאורה
מילים גדולות.
מרגיש כמו פריט לתצוגה בלבד.
רוצה פשוט, חם, מוכר
שמיכת צמר להתעטף בה.
נדלג על התפאורה
נדלג על היומרנות
ואת הקישוטים נשים בצד
ככה בדיוק.
פשוט זה הרבה יותר.
חנהלה לבשה שמלה של שבת
נעלה נעלים יפות
משחה אודם
הזליפה על עצמה בושם
וחיכתה
לחנהלה לא אכפת לחכות
היא כל כולה נרגשת
השעות נוקפות
חנהלה קצת מהססת
פחות בוטחת
כבר לא כל כך נרגשת
ועוד קצת ציפייה
וחנהלה לא נשברת
לא.
היא מחכה ובנתיים נזכרת בערגה
ופתאום עולה הבנה שסודקת
וחנהלה כבר לא נאבקת
חנהלה מורידה את השמלת השבת
חולצת נעליים
מסירה את האודם
ומזמן כבר ריח גופה האפיל על הבושם
חנהלה כבר לא מחכה.
פוגשת את עצמי דרכך.
אני עדיין לא מספיק נינוחה
כדי לשכוח מעצמי.
מודעת לכל תנועה,
לכל מבט
לכל מילה שנאמרת
ולמה שבין המילים.
כל מה שנמצא ביננו
כל כך נוכח
כאילו יש לו חיים משל עצמו
כל מה שנמצא ביננו
מפגיש אותי לא רק איתך
אלא גם עם עצמי
אני כבדה
אני קלה
אני מהוססת
אני נמרצת
אני עדינה
אני מחוספסת
מחול של תחושות
עולה בתוכי
מבזיקות
משתנות
עדינות
רועמות
את חלקן אני אוהבת
את חלקן פחות
אבל הן כולן אני.
אתה יכול לעורר בי ממילא
רק את מה שקיים בתוכי .
לאחר שהגלים נרגעים בי
אני מתבוננת
איזו מראה אתה מהווה עבורי
האם אני אוהבת את מה שמשתקף בתוכי
דרכך.
מראה מראה שעל הקיר
ספרי לי מי אני.
אתה קושר אותי בשרשראות
ואני מרגישה הגנה
אתה מצליף בי
ואני מרגישה עטופה
אתה מתנהג בשתלטנות
ואני מרגישה דאגה
אתה מעניש אותי
ואני מרגישה שמורה
אתה קושר צעיף לעיניי
והן פקוחות לרווחה.
לצרכים שלך ושלי
יש רק שמות שונים.
בנקודת החיבור
שנינו צריכים את אותו הדבר.
רוצה לדעת שתהיה שם גם מחר
שאני יכולה להתפרק
להיות חלשה
לשנוא ולאהוב באותה נשימה
למרוד, להתרחק, ללכת, לחזור
ואתה,
אתה תהיה כמו סלע
שאליו אוכל להתנפץ כל פעם מחדש
שלא יהיה ספק
שלא תהיה שאלה
ואתה רואה ויודע
שגם אני אהיה שם מחר
רוצה לדעת
שבדיוק ככה אתה רוצה אותי.
אז ורק אז אוכל לתת לך את כל כולי
עם החולשות, הכאבים
השמחה וצחוק מתגלגל.
בבטחון מלא
בהתמסרות עמוקה
בתשוקה בלתי נגמרת
רק צריכה לדעת שתהיה שם גם מחר.
לפעמים
כשאתה לוחץ לי על הכאבים
אני שותקת ונאטמת
כבר אי אפשר להגיע אלי.
אני מענישה אותך ובכך מענישה אותי.
פעם היית מתרחק
מעניש אותי ובכך מעניש אותך.
אני מסבירה לך שזו לא ממש בחירה
שאני לא בוחרת במכוון להתרחק.
שלהעלם ממך זה קצת כמו להעלם ממני
זה לא להרגיש את הכאב.
שהכי אני צריכה שלא תשאיר אותי לבד.
זה קצת כמו שאני אומרת לך די כשאני רוצה עוד
כמו שאני אומרת לך לא רוצה כשאני הכי רוצה
כשאני אומרת שאני שונאת כשאני כל כך אוהבת.
אתה מבין?
אמון הוא דבר מתעתע אבל שווה להתאמץ בשבילו :)
מונחת על ברכיך. הצלפה ועוד הצלפה, ועוד הצלפה ועוד, משאירים בי סימנים ומכאיבים לי.
את הכל אני יכולה לשאת, כל עוד אני מרגישה אותך רוקד איתי בתוך הכאב שלי
אין הפרדה. אין היד שלך והישבן שלי, הצורך שלך והכאב שלי. יש תנועה משותפת.
הרמוניה של חלקי גוף בתנועה גלית וסוחפת שהופכת אותנו לאחד.
אם היתה צריכה להתלוות לזה מוסיקה, הייתי רוצה לשמוע עכשיו
תיפוף בקצב שהולך ומתעצם , הולך ומואץ עד שלא קיים דבר מלבד הקצב.
הלמות התוף מתמזגות עם הלמות הלב ועם הרעש של היד שלך שפוגשת אותי.
אנחנו נישאים על גבי הגלים עד לנקודה אחת שקטה. מרוקנים ובו בעת מלאים כל כך.
שקט.
לילה.
הבדידות שלך ושלי
נמזגים אחד לתוך השני
מוהלים את הגוף שלנו
בזיעה ותשוקה
עד שהבדידות נשכחת.
נאחזים אחד בשני
כדי לא לחשוב
את מה שעומד ביננו.
הבדידות תהיה שם גם מחר
מנת חלקנו.
