מעומק המגירה

כביש חדש ולא מוכר
מוביל אותי אל המקום שפעם היה בית
בתים חדשים וצפופים לקחו לי את החורש
נותרה רק שדירת עצים חשוכה.
הכל שונה ועם זאת מרגיש מאוד מוכר.
סנטמינטלית רגעית
לוקחת אותי לעבר פיסת חיים קודמת.

חווה אלברשטיין שרה ברקע
שיר מגרש את החושך בלילה
ולמרות שאני שרה איתה
שום חושך לא מגורש
ואף פנס לא נדלק.

רסיסי זכרונות עולים בי
מתערבבים, מתבלבלים
מה אני באמת זוכרת
מה התעדן עם השנים
מה אני רוצה לזכור
ומה מבקשת לשכוח

עוד רגע מגיעה לרחוב
שמוביל אל המקום שפעם היה בית
מסובבת את ההגה
וחוזרת
הביתה. היכן שנמצא הלב.
אני רוצה אליך.

מתנופפת לכל עבר
לא מוצאת מנוחה
אתה כועס ומרוחק
ואני מתמלאת פחדים.
פחדים מוכרים וחדשים
עושים לי חור בבטן.
אני כבר לא מרגישה אותך קרוב
ואני אפילו לא יכולה 
לאחוז בך
להשען עליך.

ואז מבינה שזה הכל היה שלי
סערה שהיתה רק בתוכי,
אולי בחנתי את המרחק שיכולתי לקחת ממך
וממני.
אחרי שאני בוכה את נשמתי
אני אוספת את עצמי
ובאה לחיבוק גדול
מבטיחה שלעולם לא אצא
לטיול כזה רחוק בלעדיך.

אין דבר שמשמח אותי יותר
מלהיות
הילדה שלך
הזונה שלך
המאהבת שלך
בת הזוג שלך
הנאהבת שלך.

אין דבר משמח יותר,
ממלא יותר,
שלם יותר עבורי.

עכשיו
כשגשם בחוץ ושמש בפנים
אני צריכה אותך בתוכי
עמוק ככל האפשר.

רוצה שתקח כל מה שאתה רוצה
כל מה שאתה יכול, ממני.

לא רוצה שתחשוב עלי ומה אני צריכה.
אני צריכה בדיוק את מה שאתה רוצה לקחת.

את כל מה שאתה זקוק לו
במלוא העוצמה.
כל מה שהתאווית לו
כל מה שעולה במחשבותיך הכמוסות
בחדרי ליבך.

אז אל תחשוב עלי ומה שאני צריכה
אני צריכה אותך גם עם האפילה.
פראי, דורש, בועל
ככה בדיוק ולא אחרת.

דרכים ארוכות ומפותלות
לימדו אותי לפתוח את ידיי
ולקבל את מה שחשבתי 
שאינו אפשרי בעבורי.
רכות ממיסה את חומות השליטה
סבלנות מחליפה את הכאן ועכשיו
ידיעה בוטחת הודפת את הספקנות.

הרבה גוונים חדשים עולים בי כעת
מעמיקים אחיזתם בי
פותחים את ידיי
לקבל
ולתת

דרכים ארוכות ומפותלות
הובילו אותי אליך.

היום אין לי מילים
יש בי המון תחושות שעוברות בגוף
שאין להם מילים ומשפטים.
יש בהם תווים ומנגינה
יש בהם רטטים שהמילים מגמדות.

ואני רק צריכה להזכיר לעצמי
לנשום את הטוב הזה פנימה
ולהכיל
לאפשר לזה להציף אותי

ככה. לומדת להרחיב את כלי הקיבול שלי
ולתת מקום לעונג הזה.

אם הגוף שלי היה מדבר עכשיו ככה הוא היה נשמע

אני רוצה שתכאיב לי
ואחר כך תלקק את דמעות הכאב
אני רוצה שתשפיל אותי
ואחר כך תלקק את דמעות העלבון.

היום אני צריכה שתכאיב לי
שתשאיר עלי סימנים אדומים.
היום אני רוצה להיות כר ספיגה עבורך
שתחשוף אותי מולך ותפרק לרסיסים.

היום אני רוצה להיות אבק
שמתפזר ברוח
אבק שעוטף אותך כמו עננה
וחודר לך לגוף.
היום אני רוצה לטייל בתוך הגוף שלך.

אני יודעת שאחר כך תאסוף אותי.
אתה תקח את האבק ותהפוך לרסיסים
ואת הרסיסים תאחה בדיוק מושלם
וביד זהירה
ותקים אותי מולך מוצקה ומחייכת.

ורק דמעות הכאב והעלבון
שליקקת מעל פני
ישארו לזרום בתוכך
להזכיר, שאני בך נשארת.

אני רוצה שתכאיב לי
ואחר כך תלקק את דמעות הכאב
אני רוצה שתשפיל אותי
ואחר כך תלקק את דמעות העלבון.

היום אני צריכה שתכאיב לי
שתשאיר עלי סימנים אדומים.
היום אני רוצה להיות כר ספיגה עבורך
שתחשוף אותי מולך ותפרק לרסיסים.

היום אני רוצה להיות אבק
שמתפזר ברוח
אבק שעוטף אותך כמו עננה
וחודר לך לגוף.
היום אני רוצה לטייל בתוך הגוף שלך.

אני יודעת שאחר כך תאסוף אותי.
אתה תקח את האבק ותהפוך לרסיסים
ואת הרסיסים תאחה בדיוק מושלם
וביד זהירה
ותקים אותי מולך מוצקה ומחייכת.

ורק דמעות הכאב והעלבון
שליקקת מעל פני
ישארו לזרום בתוכך
להזכיר, שאני בך נשארת.

אל תדברי עם זרים
הם רוצים רק את גופך.
אל תפתחי את הדלת לאף אחד
לי יש מפתח.
אני לא אוהב לחשוב שיש לך עבר
שגוף אחר נגע בך.
אני צריך אותך רק בשבילי
מתפשטת
מתלבשת
בוכה
צוחקת
נושמת.

נכתב ברוח השיר הנפלא-

גם הלילה תבוא אלי
ללטף ולגעת
עם מילים שנוגעות עוד יותר.
הלילה ננסה למצוא את קצב התנועה
של הגוף שלי ושלך.
והתנועה של הגוף
היא רקמה של מילים שלא נאמרות
אך נארגות מולנו.

בקצב איטי וממכר
תנועה יוצרת מילים
ומילים הופכות לתנועה
כמו קורים שנטווים מול עיננו.

נסחפת על הגלים 
של התנועה והמילים
נושמת אותך אלי
ומתמסרת....