בין זימה לאימה

-"אני עדיין לא בטוחה שאני מבינה את זה. כאילו, אתה הרי לא אוהב לפגוע באנשים. אתה לא בן אדם רע או משהו"
-"זה לא קשור ללפגוע באנשים. זה לא עניין כזה"
-"אבל יש בזה כאב, לא ?"
-"כן. זה חלק חשוב מהעניין"
-"אז מה, אתה אוהב להכאיב ? תסביר לי"
-"תשמעי, אפשר להגיד שהאדון הוא יותר מהכל משרת את התאוות של שפחתו. כלומר, היא זו שסף הכאב והעונג שלה מכתיבים את הכללים"
-"אבל אתה לא עושה את זה בשבילה, גם אתה נהנה"
-"כן. אני נהנה מהבעלות עליה. על העונג שלה"
-"אני לא מבינה את זה"
-"זה בסדר, את לא חייבת, זה לא לכולם"
-"כנראה שלא. טוב, אני יודעת כבר מה אני רוצה"
-"מצויין. שנזמין ?"

*****
-"היה טעים"
-"כן, גם שלי. מצויין"
-"והיין טוב. תמזוג לי עוד קצת"
-"כן, זה יין טוב. אני מקווה שאני אזכור את השם שלו, אני תמיד שוכח"
-"אז מה, אתה כאילו מרביץ ?"
-"מה ?"
-"כאילו בסקס. אתה מרביץ תוך כדי או לפני. כאילו זה פורפליי או שזה חלק מהעניין ?"
-"חזרת לזה ?"
-"לא יודעת, לא. כאילו, כן. זה מסקרן אתה מבין ?"
-"אני מבין"
-"אז ?"
-"זה חלק מהעניין. גם לפני גם אחרי. לפעמים אפילו במקום, אבל בדרך כלל לא"
-"וזה כאילו משחק או... כלומר יש כללים ?"
-"אין ממש כללים. יש מילת ביטחון ולפעמים יש איזו פנטזיה מפורטת אבל הרוב זה אילתור"
-"וכאילו הן נהנות מהכאב ?"
-"כן. לפעמים זה יותר פיזי ולפעמים זה יותר פסיכולוגי, בדרך כלל הן נהנות מעצם הכאב"
-"וזה עם היד כאילו או שוט ? כאילו...לא יודעת עם מה...אביזרים. אני אומרת המון כאילו, הא ?"
-"זה בסדר. תלוי בסיטואציה, לא חייבים אביזרים, אפשר גם בלי"

*****

"אפשר לעלות ? אני קצת שיכורה. לא בא לי ליסוע ככה הביתה", היא אומרת.
"אין בעיה. אני אכין קפה"
"אתה יודע...", היא נבוכה, "זה נורא מסקרן מה שאתה עושה".
"את עוד חושבת על זה ?", אני שואל ומביא לה ספל מעלה אדים.
"אני לא יכולה שלא", היא משפילה עיניים, "כאילו, זה נורא מדבר אלי, אבל מצד שני זה נראה לי... זה לא אני"
"את בחורה מהוגנת ? לא עושה כאלה דברים", אני צוחק
"בדיוק", היא מצטרפת. יש לה צחוק מתגלגל, "אבל כאילו, אם זה מה שעושה לי טוב, אז למה לא ?"
"וזה עושה לך טוב ?", אני שואל
"אני לא יודעת. אף פעם לא ניסיתי. זה מעניין ברמה התיאורטית אבל אי אפשר לדעת...הממ"
אני שולח את ידי ואוחז בפניה, מצמיד את לחייה זו לזו בחוזקה. אני רוכן אל עבר השפתיים המכווצות שלה ומביט בעיניה. היא משפילה מבט.
"תסתכלי אלי", אני אומר, "אל תפני את העיניים. תסתכלי עלי". היא מצייתת.
אני משאיר אותה כך בידי שניות ארוכות. לבסוף אני משחרר.
"איך זה גרם לך להרגיש ?"
"מה ?", היא אומרת קצת מסוחררת. נראית כאילו התעוררה מחלום בהקיץ.
"הרגשת מאויימת ? הרגשת צורך לברוח או שהרגשת את פרץ האדרנלין, את הרצון להכנע ?"
"השני, אני חושבת" הלחיים שלה סמוקות ועיניה נוצצות.
"את סומכת עלי ?"
"כן, אני חושבת"
"חושבת או סומכת ?"
"אני סומכת עליך, אדון", היא אומרת את המילה האחרונה בלחישה. כאילו בולעת אותה.
"קומי, תתפשטי וחכי לי בחדר השינה. את יודעת מה זו תנוחה ראשית ?"
"לא אדון, אני לא יודעת", הפעם המילים ברורות יותר.
"חכי לי כשאת על הברכיים בגב זקוף", אני אומר, " יש לך עוד הרבה ללמוד".