שמשהו יהרוג אותי

דברים שאני רוצה להגיד לך ולא יכול.


כל SMS שאני מקבל עוברת לי תפילה קטנה בלב שהוא יהיה ממך.
כל הודעה פרטית שאני מקבל עוברת לי תפילה קטנה בלב שהוא יהיה ממך.
כל פעם שהטלפון שלי מצלצל אני מתפלל אולי זאת תהיי את בצד השני.
כל פעם שהשם שלך מתחבר למסנג'ר אני מתפלל אולי הפעם נדבר.

ולפעמים באמת ה SMS הוא ממך,
ולפעמים ההודעה היא אכן ממך,
ולפעמים הטלפון הוא אכן ממך,
ולפעמים הפניה במסנג'ר היא אכן ממך.

אבל המים עוד לא שתקו,
אבל הפחדים עוד לא נדמו,
אבל הכעסים עוד לא התקררו.

אתמול דיברנו פעמיים,

בשיחה הראשונה אמרת לי משפטים שעוד מתגלגלים לי בראש.
אמרת לי - "כשגליתי לא נשמתי סדיר שתי דקות שלמות"
ואמרת לי - "זה היה התפקיד שלך לשמור עלי, ובמקום לשמור אתה הייתה זה שפגע בי"

בשיחה השניה ענית לי בוכה וחלשה,
האינסטינקט הבסיסי שלי התעורר לחיים,
כל כך רציתי להתניע את האוטו ולבוא לחבק אותך, להגן עליך.
כי את הילדה הקטנה שלי,
לרגע אפילו קראתי לך "ילדה קטנה שלי",

בקול חנוק דמעות בקשתי ממך
תזכרי ש"אני אוהב אותך"
תזכרי ש"אני כל כך מצטער"
רצתי גם להגיד
תזכרי "את כל הטוב שהיה לנו יחד"
תזכרי "את כל הטוב שעוד יהיה לנו יחד"
אבל לא יכולתי, הגרון נחנק, העיניים הוצפו, הקול נדם

אני יושב עכשיו עם חלון המסנג'ר שלך פתוח,
הדב החום שלך מחייך אלי שוב ושוב,
גם אני מחייך אליו חזרה, חיוך של "פיירו",