העלמה והצינוק

מהשיחה שלנו במסנג'ר אני מבין שלא כיף לה. צועקים עליה בעבודה, הבחורה שיושבת לידה מבאסת אותה והיא טסה ממש נמוך מבחינת מצב רוח. אז כשאנחנו מסיימים לדבר אני מביט בשעון.
לא טוב לה, וזה בסדר שלא טוב לה, לכולנו לא טוב. אבל היא יודעת שהחוצפה שלה לא מתאימה פה. בד"כ כשהיא חוצפנית זה כי היא רוצה לסמן לי שהיא צריכה אותי, ואני מבין את הרמז.
15:10 בסה"כ, והפגישה הבאה שלי ברבע לשבע, זה יותר ממספיק זמן לעשות את זה וכמעט בדיוק הזמן שצריך כדי לעשות את זה כמו שצריך. אז אני מחליט לעשות את זה. סה"כ מגיע לה, היא כזאת ילדה טובה.
ומי שלא יודע לפנק עדיף לו שלא יעניש.

"תמצאי מקום שקט ופרטי, אני בדרך אלייך, 20 דקות" אני מסמס אותה מהמונית וכשהמונית מתקרבת לבניין המשרדים בו היא עובדת אני מקבל בתגובה "מצאתי, קומה שנייה, אני ליד המעלית".
השומר בכניסה מרים אליי גבה אבל אני מניד לו ראש ונכנס בצעד החלטי. לעתים נדירות אנשים יפריעו לאדם שהולך בהחלטיות, במיוחד בבניין שמלא אורחים ועובדים. מחוץ למעלית של הקומה השנייה היא עומדת, שעונה על הקיר והפנים שלה מתמלאות אור כשהיא רואה אותי, היא מתקרבת לחיבוק ואני מסמן לה לשלילה עם הראש אז היא עוצרת.
"מקום שקט" אני אומר בשקט והיא מסתובבת ומובילה אותי אל תוך משרד ריק, ובתוכו אל חדר שנראה כמו חדר אטום. דלת של מקלט ובלי חלונות. הילדה הטובה הזאת יודעת בדיוק מה אני אוהב. "אל תתפשטי" אני אומר ומסתובב כדי לסגור את הדלת, עד הסוף, בכוח.
אני מסתובב בחזרה אליה ומביט בה, ואז מתקרב אליה לאט, מסובב אותה ומצמיד אותה לקיר. הקיר גס פה, ואני רושם לעצמי בראש לשים יד בין הלחי שלה אליו כשנזדיין, כדי שלא תישרט בלחי. סימנים נראים לעין הם גבול אצלה, ואין שומר יותר קנאי לגבולות שלה ממני. הם נחצים רק כשהיא מחליטה על זה.
"חצאית למעלה, תחתונים למטה" אני מורה לה, עדיין באותו קול שקט, קצת אדיש והיא ממהרת למלא את ההוראה. קריר פה במשרד ואני נותן לה לעמוד ככה לדקה שלמה כמעט, מעריץ את הישבן שלה, אחרי שהדקה עוברת אני רואה איך הגוף שלה נרפה מהעמידה המתוחה ואני מכה אותה, חזק ממש, עם כל היד ועם תנופה, ונהנה לראות את הגוף שלה נמתח.

"אחת" היא נאנחת-סופרת בשקט ואני מלטף לה את השיער עם היד ופותח את המכנסיים שלי, עוד חצי דקה עוברת וכשהיא מתחילה להירגע אני מכה שוב, בכוח, על הלחי השנייה.
"שתיים" היא סופרת בשקט, בקול על סף בכי, והפעם אני נצמד אליה מאחורה, מצמיד את הזיקפה שלי לישבן האדום והרותח שלה, כשהיא מרגישה את הזיקפה שלי היא שוכחת את הכאב לרגע ונצמדת אליי, אבל לא מזיזה את הידיים מהקיר, ילדה טובה, פשוט ילדה טובה.
"אני יודע שאת לא רוצה להיות חוצפנית, נכון ?" אני אומר ומכה שוב.
"שלוש" היא סופרת ומהנהנת.
"עובר עלייך יום רע, זה הכל, נכון ?" עוד מכה, על הלחי השנייה, חזקה.
"ארבע" היא חצי-מתייפחת, ומהנהנת.
"אז תקשיבי לי טוב זונה קטנה שלי, לא אכפת לי איזה יום עובר עלייך, אליי לא מדברים ככה" אני אומר ומכה שוב, בכוח.
"חמש" היא בוכה בשקט אל הקיר ואני נצמד אליה שוב, הפעם אני מעביר את הזין שלי בין רגליה ואני מתחכך בה בעדינות כשאני מושך את השיער שלה אליי בכוח ולוחש אל האוזן שלה.
"לא משנה איפה אני, לא משנה איפה את, אם תדברי אליי בחוצפה אני אבוא אלייך ואגרום לך להצטער על זה, ברור ?" קצה הזין שלי שמתחכך בה מגלה לי שהיא רטובה לגמרי, אז אני עובר לשלב הבא וחודר אליה בעדינות מאחורה, מכניס אותו עד הסוף ונצמד אליה.
אני מוציא אותו החוצה, כמעט עד הסוף, רק הכיפה בפנים עכשיו ומחכה לראות אם היא תהיה צייתנית ותישאר צמודה לקיר או תנסה לזוז אחורה אליי. היא נשארת צמודה אבל אני מזהה מהעמידה המתוחה שלה שהרצון לזוז אחורה משגע אותה.

"אני לא מוכן" אני אומר ונותן מכה חזקה ומייד אחריה נכנס אליה באיטיות ומייד יוצא באיטיות והיא סופרת "שש".
"שתכניסי את השטויות מחיי היומיום שלך" שוב, מכה חזקה, כניסה איטית ויציאה איטית "שבע".
"אל תוך חיי הסקס שלי" מכה חזקה ועוד כניסה ויציאה איטית, אני מרגיש אותה מתחילה לרעוד פיזית מתשוקה כשהיא אומרת "שמונה".
"ברור ?" - מכה - כניסה איטית והפעם כשאני יוצא לאט אני מרגיש אותה גונחת בתסכול לפני שהיא סופרת "תשע".
"מה זה היה ?" אני שואל "אמרת שם משהו ?". "לא לא" היא אומרת בלחץ "אבל בבקשה יותר מהר".
"שתקי" אני אומר לה בכעס ונותן את המכה התשיעית שוב, אומר "תשע" בקול רם אחרי שנתתי אותה. הפעם אין כניסה ויציאה.
"את תלמדי להתנהג יפה" אני אומר לה בתקיפות ושוב מכה, נכנס ויוצא לאט. ואז ממשיך, בלי מילים, מכה חזקה, כניסה איטית ויציאה איטית, אחרי כמה פעמים היא מתחילה לרעוד שוב. "בבקשה יותר מהר, בבקשה" היא ממלמלת "בבקשה, אני רוצה לגמור, בבקשה יותר מהר, בבקשה, אני אהיה זונה טובה" היא ממלמלת ואני מרגיש כמה כוח רצון היא צריכה להפעיל כדי לא לזוז.
"דבר אחד עוד לא שמעתי ממך" אני אומר לה ומגביר את הכוח של המכות בישבן, כניסה ויציאה "וזה משהו שחשוב שיבוא ממך ולא ממני" מכה חזקה - כניסה - יציאה.
"אני מצטערת, סליחה סליחה, אני מצטערת, סליחה, אני רוצה לגמור" היא אומרת, כמעט נואשת, בקול על סף בכי ואני נכנס אליה עד הסוף ומחבק אותה עם שתי הידיים.

"אם ככה אז אני חושב שאני מרשה לך לגמור" אני לוחש לה באוזן ותופס אותה בכוח, יד אחת בין הלחי שלה לקיר, עם האצבע בפה שלה, היד השנייה תופסת בכוח שד ומועכת אותו כשאני מתחיל להכנס ולצאת מתוכה במהירות ובכוח. השפתיים העליונות שלה מוצצות בכוח את האצבע שלי כשהשפתיים התחתונות שלה מוצצות את הזין שלי כשהיא גומרת וחצי דקה אחריה גם אני גומר, צריך לזוז כבר מפה.
"לא לנקות" אני מורה לה ומעלה את התחתונים שלה למקומם, אני רואה איך הפנים שלה מתכווצות בכאב כשהיא מחזירה את החצאית למקום.
"עכשיו בואי הנה" אני אומר לה ומחבק אותה חזק אליי כשהיא מחביאה את פניה עטורי הדמעות בצווארי.
"אני הולך ללכת עכשיו מפה, ואת הולכת לחזור למקום שלך, וכל האנשים האלה שמציקים לך לא יטרידו אותך יותר, כי יש לך סוד שהם לא יודעים, והכאב בישבן, והרטיבות בין הרגליים, זה הכל מזכרות לסוד הזה, את מבינה אותי ?"
היא מהנהנת אל תוך הכתף שלי. ואני ממשיך לחבק אותה בשקט עוד כמה דקות. עד שהיא נרגעת.
היא מלווה אותי למעלית ואני יורד למטה לתפוס מונית בחזרה לעבודה.

"תגיד לי, לאיפה היית ?" שואל אותי השומר למטה, במבטא רוסי כבד.
"הייתה בעיה פה לאחת העובדות, אז באתי לסדר לה".
"אהה, טכני" הוא אומר ומהנהן בהבנה "נו, אז זה מסתדר ?"
"כן" אני אומר לו "אתה יודע איך זה, נותנים לזה כמה מכות וזה מסתדר".
הוא צוחק כשאני הולך, מעניין מה הוא היה חושב אם הוא היה יודע שאני רציני.