העלמה והצינוק

"ראיתי אותך במועדון ביום חמישי"
אני מזיז את הראש מהמסך לכיוון הדוברת, בחורה מעצבנת במיוחד שהצטרפה למחלקה לפני כמה חודשים, שבוע של הכרות הספיק לי כדי להבין שאני לא סובל אותה ומאז השתדלתי להמנע מנוכחותה. היא עומדת מהצד השני של השולחן שלי ומחייכת חיוך קצת מתוח. אני מזיז בחזרה את המבט למסך ולא מגיב.
"ראיתי אותך במקסים, במסיבת פטיש" היא מנסה שוב. "היית עם בחורה קטנה עם שיער כתום" היא מוסיפה, כשהיא מבינה שאין תגובה ממני.
"מה את מנסה להגיד ?" אני אומר בלי להזיז את המבט מהמסך.
"שאתם נראים טוב ביחד" היא אומרת וצוחקת את הצחוק העצבני והטפשי שלה, אני ממשיך להביט במסך ולא מתייחס, מתוך תקווה אופטימית שהיא תלך, אבל היא לא זזה.
"אז מה ? היא מרביצה לך בישבן ?" היא שואלת בהתגרות וזה גורם לי להביט בה בשתיקה. היא מסמיקה מעט ומוסיפה במהירות "אני צוחקת, ראיתי שהצמדת אותה לקיר והחזקת לה את הידיים וכאלה".
"כאלה?" אני שואל והיא מסמיקה עוד קצת. "מה זה כאלה ?"
"נישקת אותה.. שלחת לה ידיים.. אתה יודע..." היא ממלמלת ומחייכת חיוך עצבני ואני מביט בה כשהיא זזה בקצת אי נוחות. "נשמע כאילו ראית אותנו לא מעט" אני אומר "מקווה שנהנית" ומחזיר את המבט למסך.
"מאד" היא אומרת וממשיכה להביט בי.

אחרי כמעט חמש דקות אני שם לב שהיא עוד בחדר, עומדת מולי.
"מה את עושה ?" אני שואל בקור והיא מסמיקה שוב ועונה בשקט "מחכה בסבלנות".
"אין לך עבודה ?" אני מתעניין. "העברתי כרטיס כבר" היא עונה "סיימתי להיום".
אני מעיף מבט על השעון, שש וחצי. "אז חכי שם" אני אומר ומצביע על כסא שצמוד לקיר מול הדלת והיא הולכת אליו בשקט ומתיישבת. עוד רבע שעה עוברת בשתיקה, רק קולות ההקלדה שלי עושים רעש, והנשימה השקטה שלה. אני מסיים את הקובץ שאני עובד עליו ומביט עליה.

פנים מנומשות מדי, שדיים כבדים יושבים בתוך חולצה מכוערת וחצאית ארוכה ולא כל כך מחמיאה מחבקת את ירכיה. היא כנראה הבנאדם הכי מעצבן בחברה, אבל כרגע היא יושבת יפה על הכסא.
"תתפשטי" אני מפטיר באדישות ופותח קובץ נוסף, בלי להביט בה. "מה אם מישהו ייכנס ?" היא אומרת בסרבנות. אני יודע בוודאות שברבע לשבע אין אף אחד בקומה, זאת בד"כ השעה שבה אני פותח את החלון ומעשן במשרד בניגוד להוראות, אבל זאת לא התשובה שאני נותן. "אז ייכנס" אני אומר וחוזר להקליד. רחש בגדים מגלה לי שהיא מצייתת ואחרי חצי דקה אני מלכסן אליה מבט מזווית העין ורואה אותה יושבת על הכסא עם חזייה ותחתונים, ברכיה מורמות והיא מחבקת אותן. זה פשוט בלתי נסבל.

"לפה" אני אומר ומסובב את הכסא הצידה, היא קופצת לרגליה ובאה אליי, אני מסובב אותה אל הקיר ומפשיל את תחתוניה בגסות עד אמצע רגליה. "לחזור אחריי בבקשה" אני מורה ומכין את ידי.
"רגע, אני צריכה.." היא מתחילה ואני משתיק אותה במכה חזקה על ישבנה השמנמן. "את לא צריכה כלום עכשיו" אני אומר ומכה אותה שוב על הישבן. "ידעת מה את צריכה כשנכנסת לפה ועכשיו תקבלי את מה שאת צריכה" אני אומר ומכה "עכשיו לחזור אחריי - תחתונים וחזייה זה לא ערומה" אני אומר ומכה.
"תחתונים וחזייה זה לא ערומה" היא אומרת, חצי גונחת ואני מגביר את עוצמת המכות. "ילדה טובה יושבת עם רגליים פשוקות" אני אומר, מדגיש כל מילה במכה. "ילדה - טובה - יושבת - ברגליים - פשוקות" היא גונחת וריח חזק של כוס מתפשט באוויר. אני ממשיך ומכה, בשתיקה, במכה העשרים היא נאנחת ומפנה את פניה הצידה, נשענת על הקיר, דמעות בעיניה. אני מפסיק להכות ומשפשף שתי אצבעות בין רגליה, מגלה שהיא נוטפת רטיבות.

ברגע שהאצבעות שלי מתחככות בין רגליה היא מתמתחת ומנסה לסגור את ידי בין רגליה. מכה חזקה על הישבן מקפיצה אותה והיא פותחת שוב את רגליה. "תסתובבי" אני אומר בגסות והיא מסתובבת. "בלי חזייה, בלי תחתונים, קדימה" אני אומר והיא כמעט נופלת מרוב להיטות כשהיא מתפשטת. "על הברכיים" אני מצווה והיא כורעת על ברכיה. אני מביט בפטמות הגדולות והבולטות שלה ומחייך חיוך קר, אני פותח את מכנסיי ומוציא החוצה את הזין "לתוך הפה" אני אומר ומייד הפה שלה על הזין שלי, אני תופס את העורף שלה ומחזיק אותה עליו, דוחף אותו עמוק, היא מנסה להתנגד אבל אני חזק ממנה והיא מתחילה להשמיע קולות חניקה כשאני עוזב, היא נסוגה עם הפה, נושמת לרגע ואז מחזירה את הפה על הזין, מנסה להכניס אותו עמוק-עמוק. אני שולח יד ותופס פטמה כהה, מסובב אותה בכוח ומרגיש אותה גונחת עם הזין שלי בגרונה, גניחה עמוקה וחזקה.
"את אוהבת שתופסים לך את הפטמות ?" אני שואל בלעג ומסובב את הפיטמה שוב והיא גונחת לאישור על הזין שלי. "קומי" אני אומר ומקים אותה, ואז מושיב אותה עליי, על ברך אחת, היא מתקרבת לנשק אותי ומקבלת סטירה במקום נשיקה. "לא לזוז" אני אומר לה ומתחיל לחכך את ברכי בין רגליה, היא גונחת שוב, גניחה עמוקה וגרונית, חייתית. אני תופס את שתי הפטמות הכהות שלה ומסובב את שתיהן בכוח, ואז צובט אותן צביטה ארוכה ארוכה, אני מרגיש איך הג'ינס שלי נרטב כולו כשמיצים נוטפים מבין רגליה כשאני מחכך את הכוס שלה בברכי. היא גונחת שוב, ושוב, בכוח. "תזיין אותי" היא מצליחה להגיד בין גניחה לגניחה. "יש לך קונדום ?" אני שואל והיא מנידה ראשה לשלילה. "גם לי אין" אני אומר "ואני לא שוכב עם אף אחת חוץ מהזונה שלי בלי קונדום", מבט אכזבה ממלא את פניה ואני מוסיף "את יכולה לגמור על הרגל שלי". היא מנידה ראשה לשלילה "אני לא אגמור ככה בחיים" היא אומרת "אבל זה כל כך נעיםםם" היא מושכת את הם' הסופית אל גניחה נוספת.

"לא תגמרי ככה ?" אני שואל ומרים גבות "מה פתאום נראה לך שאת מחליטה שלא תגמרי ? אני אומר לך שתגמרי". "אני לא יכולה" היא אומרת בתסכול ומקבלת סטירה בתגובה לפסימיזם הזה.
"לא יכולה ?" אני שואל, מרים אותה ומשכיב אותה עם הבטן למטה על השולחן שלי, "שימי את היד על הכוס" אני מצווה "לעשות ביד". "אני לא יכולה לגמור ככה" היא מתווכחת ואני מכה בישבנה שוב, בכוח, במקום לענות.
"את לא זזה מפה לפני שאת גומרת" אני עונה, עם יד שמאל אני תופס את השיער שלה ומושך את ראשה אחורה, עם יד ימין אני מכה בכוח על ישבנה והיא גונחת ומתחילה לאונן בכוח. "בעוד כמה דקות מגיע לפה המנקה האתיופי" אני מספר לה, בין מכה למכה "ואם לא תגמרי עד שהוא יבוא אז תהיה לו הפתעה נהדרת כשהוא ייכנס בדלת" היא מנסה לגנוח משהו אבל אני לא מתייחס וממשיך להכות "אולי הוא לא ייבהל" אני אומר לה "אולי הוא יעמוד פה ויביט בך מאוננת, אולי יש לו קונדום והוא יוכל לזיין אותך, ממש בעוד כמה דקות הוא מגיע, אם נהיה בשקט אולי נשמע אותו נכנס לקומה.." אבל כשאני אומר "אולי נשמע" היא כבר מתחילה לגנוח את האורגזמה שהיא לא האמינה בה. מייד כשהאורגזמה מתחילה אני מעביר את אצבע ימין שלי בין רגליה כדי להרטיב אותה ותוקע אותה בכוח בתוך ישבנה השמנמן. היא צועקת בכאב ואני מרגיש את האורגזמה שלה מתגלגלת ואת פי הטבעת שלה מתעוות מסביב לאצבעי.

כשהיא יורדת מהאורגזמה אני שולף החוצה את האצבע שלי והיא שוב צועקת בכאב. "זה כואב" היא מתלוננת ומקבלת עוד סטירה. "ילדה טובה לא גומרת בלי רשות" אני אומר, מסדר את מכנסיי ומתיישב.
"עוד לא גמרת" היא אומרת בהיסוס ונעה לכיווני "גם לא אגמור, לא עכשיו, לא איתך" אני אומר באדישות ומסתובב אל המחשב. "אולי בפעם הבאה, אם תהיי ילדה טובה".
אני שומע אותה מתלבשת ויוצאת מהמשרד כשאני עסוק במחשב ולא מתייחס. אחרי עשר דקות היא חוזרת בביישנות. "עוד לא הלכת הביתה ?" אני שואל בפליאה אמיתית. "עוד רגע אלך" היא עונה בשקט ומניחה חבילת קונדומים על השולחן שלי, מסתובבת ויוצאת מהמשרד בלי מילה נוספת.