צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

העלמה והצינוק

סיפורים של אהבה וכאב, שליטה והתמסרות. ומעל הכל - קירבה.
לפני 13 שנים. 30 באוקטובר 2010 בשעה 23:02

אני פותחת לך את הדלת עירומה ואתה נכנס בזריזות, שהחתולים לא יברחו. העיניים שלך מוארות כשאתה מביט בי. אני אוהבת איך שהעיניים שלך מוארות כשאתה מביט בי. אני אוהבת שאתה מחייך רק עם העיניים.
אני עוצרת בקושי את הדחף לחבק אותך וקופאת במקום, בשבילך, נותנת לעיניים שלך לטייל עליי, המבוכה הקטנה שאני מרגישה מרטיבה אותי מעט. הדחף הראשוני שלי הוא לשים יד, להסתיר, אבל אני ילדה טובה ובמקום זה מזדקפת בשבילך. החיוך האיטי שלך מפציע כשאתה שם לב שאני מזדקפת ואני באה על גמולי כשהבליטה שאני כל כך אוהבת מופיעה במכנסיך. אני מחייכת ומתקרבת לחיבוק שלך שמקיף את כולי. היה יום ארוך ולא כיפי, אבל עכשיו אתה כאן.

אנחנו יושבים על הספה ומדברים, אתה מדבר ואני צוחקת בלי סוף, מרגישה את הירוק הנהדר שלך מציף את הראש שלי ועושה אותי מאושרת, אני רואה שגם עליך הוא משפיע כשאתה מתחיל ללטף את עצמך בלי לשים לב, הירוק תמיד עושה אותך כל כך רגיש למגע. אני מרגישה שאני נרטבת רק מהמחשבה ומנסה לשלוח יד עדינה אל עבר הפיטמה שלך, ללטף. אבל אתה מעיף לי את היד. אוף איתך ! פתאום קופץ לי רעיון שובב ואני קופצת על רגליי "אפשר ללכת לחדר לרגע בבקשה ?" אני שואלת בלחש ואתה מהנהן ומוזג לעצמך עוד קולה, אני רצה לחדר ומחליפה בגדים.

(אני מעיף לזונה הקטנה את היד ומחייך אליה, ברור לי שהיא חרמנית, אבל היא תמתין בסבלנות, אני באמצע הסיגריה. היא נראית קצת מאוכזבת לרגע אבל אז מחייכת לעצמה וקמה "אפשר ללכת לחדר לרגע בבקשה ?" היא לוחשת ואני מהנהן ומוזג לעצמי עוד קצת קולה קרה, להמתיק את הגרון היבש מהג'וינט. היא נעלמת לחדר.
אחרי 5 דקות היא יוצאת ואני מרגיש את הלסת שלי צונחת קצת. היא כבר לא ערומה, היא לובשת מחוך ישן יפהפה שמקפיץ את השדיים הגדולים שלה למעלה, גרביוני רשת מגיעים עד ברכיה ומוחזקים ע"י ביריות ובמקום תחתונים יש לה רצועה שקופה שמכסה בקושי את מה שצריך. השילוב המושלם בין מלאך וזונה עומד לפניי, זונה צרפתיה בעור לבן מושלם נכנסת לחדר.)

אתה מביט בי ושותק ואני מרגישה נבוכה ומתקרבת אליך, יושבת על הברך שלך ובדרך קצת מתחככת, מתכופפת מעט אליך כדי שהמחשוף שלי יקבל את תשומת הלב הראויה, אבל אתה דוחף אותי אחורה ומסנן "תעמדי יפה".
אני נעמדת מולך, נבוכה, לא יודעת בדיוק מה לעשות, אתה מסמן לי עם האצבע להסתובב ואני מסתובבת לאט, מרגישה את המבט שלך עליי, נרטבת.
"רגל אחת על המשענת של הספה" אתה אומר ואני מרימה רגל בצייתנות, מרגישה שהתחתונים לא מכסות דבר, ואתה שותק ומביט, כאילו מצלם אותי, הריכוז של המבט שלך מלחיץ אותי לפעמים, אף אחד לא מביט בי בריכוז כזה, אף אחד לא רואה אותי ככה, אותי ורק אותי. אתה פותח את מכנסיך והזין הנפלא שלך פורץ החוצה, אתה מסמן ואני כורעת מייד על רגליי לקחת אותו אל הפה שלי, מקווה שוב שאולי הלילה אצליח ותגמור לי בפה סופסוף.

(אני פותח את המכנסיים ומוציא החוצה את הזין המסכן שלי, שנגמר לו המקום בתחתונים ומשווע לעצמאות, תנועת אצבע קטנה והזונה הממושמעת צונחת על ברכיה להכניס אותו לפה, אני תופס את העורף שלה ואת שיערה כשהיא מוצצת ומזיז את ראשה בכוח על הזין שלי, אונס את הפה הקטן שלה. קולות חניקה קטנים נשמעים כשהוא נכנס עמוק מדי לרגע ויוצא.)

פתאום אתה דוחף את הראש שלי עמוק על הזין שלך ואני מרגישה חוסר אונים נפלא כשהוא סותם את הפה שלי, באינסטינקט אני מנסה לברוח אבל הזרועות החזקות שלך מחזיקות אותי במקום ולא נותנות לי לזוז, הרגשת חוסר האונים הזאת כל כך מחרמנת אותי ואני מרגישה את הכוס שלי נוטף כשאתה כשאתה משתמש בי כמו בובת מין, אביזר משוכלל לאוננות, חפץ לתענוג שלך, הזונה הקטנה שלך, ככה אני רוצה שתשתמש בי. הרגשת המחנק גדלה ואני מנסה לגרש אותה כשאתה אונס לי את הפה, הלילה לא תהיה עדין איתי, אני כבר יודעת. אני מנסה להחזיק למרות הרגשת המחנק אבל כשהבטן שלי עושה קולות של כמעט הקאה אתה מרפה ומושך את הזין החוצה.

אתה קם ומוריד מכנסיים ואני שולחת יד אל הזין שלך אבל אתה דוחף את ידי הצידה ובמקומה מושך את הראש שלי למטה ואת הפה שלי אל הביצים שלך. הלילה לא תהיה עדין איתי. הביצים שלך ממלאות לי את הפה כשאני מלקקת אותן והזין שלך נצמד אל האף שלי והריח שלו ממלא אותי. ריח של זיעה וזרע, ריח של סקס, הריח שלך. שוב אתה תופס את הראש שלי בכוח ומזיז את הפה שלי על הביצים שלך ואני מוציאה את הלשון החוצה ופותחת את פי, מנסה לענג אותך כמה שרק אפשר, פתאום אתה קם ואני מנסה לקום איתך אבל אתה דוחף אותי על הרצפה ושוב דוחף את הביצים שלך לפה שלי, עומד מעליי ומביט למטה על הזונה הקטנה שלך שכורעת על ברכיה ופיה מלא בביצים שלך, מנסה ללקק אותך בנקודה שאתה אוהב, לרגע אני מביטה למעלה אליך ומאבדת ריכוז כשצמרמורת עוברת בי . המבט שלך, המבט הטורף ההוא שמפחיד אותי ומרטיב אותי באותה מידה, הלילה לא תהיה עדין, בכלל לא. אני מתה על המבט הטורף שלך.

-סטירה- מכה בי חזק ואני ממצמצת, התרכזתי במבט שלך והפסקתי ללקק את ביציך לרגע, פתאום אתה מקים אותי "למיטה זונה" אתה לוחש ואני רצה בזריזות אל החדר ונשכבת על המיטה, אתה בא אחריי לאט ומביט בי בעמידה. הלחי שלי בוערת אבל לא כמו הכוס שלי, הפה שלי כואב והגוף שלי צמרמורות, הלילה לא תהיה עדין. ואני הולכת להנות מכל רגע.

"ידיים" אתה אומר ואני פורשת ידיי בהכנעה ואתה אוזק אותן ומחבר את האזיקים לחבלים, הרגליים מקבלות את אותו טיפול ואני פרושה על המיטה מולך ואתה מתרומם ועומד לידה, מביט בי מלמעלה. אני אוהבת להיות ככה מולך, להרגיש ערומה, להרגיש שאתה רואה אותי כמו שאני, אמיתית, ללא תחפושות. אתה מכבה את האור ומתיישב לידי ומתחיל ללטף.
ידיים, צוואר, פנים, בטן, מתחמק באלגנטיות מללטף את הפופיק, אתה יודע כמה אני שונאת את זה, אתה עובר עם קצות האצבעות שלך על הרגליים שלי, אחת אחת ואני עוצמת את עיניי ומרגישה צמרמורות קטנות מטיילות לי בגוף, היד שלך מתקרבת אל המקום החם בין רגליי והנשימה שלי נעצרת בציפייה. אני שומעת בחושך את הגיחוך שלך ומבינה ששמת לב לנשימה, היד שלך מלטפת את שפתי הכוס שלי בעדינות משגעת ובורחות ואני נוהמת נהמת תסכול קטנה, כמעט בלי לשים לב.
עכשיו גם היד השנייה מצטרפת ושוב אני נדהמת מכמה עדין המגע שלך יכול להיות, כמה רגיש הוא לעור שלי, הצורה שבה אתה מסוגל ללטף אותי כאילו אני הדבר היקר והעדין בעולם משגעת אותי לאט לאט ואני מרגישה את הצמרמורות מחמירות, שוב ושוב היד שלך מתקרבת אל שפתי הכוס שלי ושוב ושוב היא נוגעת וובורחת ואני מתחילה להרגיש שאני נאבדת בתחושות הצמרמורת שהגוף שלי שולח.

ובדיוק כשנדמה לי שאני לא יכולה יותר וכל הגוף שלי רגיש ומשתוקק למגע אמיתי אתה נעצר ומביט בי.
תוך שנייה השפתיים שלך על שלי והיד שלך תופסת את הסנטר שלי ופותחת את פי בכוח, הלשון שלך נדחפת אל תוכי והלשון שלך כובשת את פי, הכוס שלי נוטף ואני נוהמת כמו חיה אל תוך הפה שלך, מנסה להתחנן שתזיין אותי כבר אבל הפה שלך על שלי ואני לא מסוגלת לדיבור אמיתי עכשיו, ופתאום אתה נעלם.
אני מתנשפת ומנסה להזיז את הרגליים שלי כדי לחכך את הכוס שלי במשהו, לא משנה מה, אבל הרגליים שלי קשורות פשוקות ואני לא מצליחה אפילו לחכך את רגליי אחת בשנייה, אני שומעת אותך זז בחושך ולפתע הכוס שלי מתמלא בצעצוע הקטן והורוד שקנית לי לימים שאתה לא איתי, אתה מפעיל אותו על רטט עדין ואני נאנחת כשהוא מתחיל לעשות את הקסם שלו ורוטט בתוכי ועל הדגדגן שלי. העיניים שלי התרגלו כבר לחושך ואני רואה אותך יושב לידי, עדיין לבוש כולך ומחייך. לאט לאט אתה מסובב אליי את גבך ומתחיל להתפשט.

זה לוקח לך שנים, שנים על גבי שנים, לאט לאט אתה פושט את חולצתך והגוף הרזה והשרירי שלך נגלה, לאט לאט אתה פורם את שרוכיך ומוריד כל נעל בתורה, אחרי שאתה מוריד את הגרביים אתה מסתובב להביט בי ואז מגביר את הרטט ואני מתקמרת ומנסה שוב להצמיד את הרגליים, כשהן פשוקות ככה אני לא יכולה לאונן על הצעצוע ואני חייבת לחכך את הכוס שלי במשהו לפני שאשתגע, אך לשווא, קשרת אותי חזק ומתוח, אז אני חוזרת להביט בך.
עכשיו יורדות המכנסיים, לאט לאט, רגל אחרי רגל, המבט שלך דבוק לשלי ואני מרגישה כמה אתה נהנה מלראות אותי מביטה בך מתפשט לאט, כמה אתה נהנה מהתסכול שלי, כשאתה מוריד את התחתונים הצמודות אני לא מצליחה להוריד את העיניים מהזין שלך, כמה הוא קשה, כמה שהייתי רוצה אותו עכשיו בתוכי. אבל כבר למדתי לא לבקש זין, אתה תזיין אותי כשזה יתאים לך ובדרך כלל רק אחרי שגמרתי כבר כמה פעמים.
אתה נשכב לידי, ערום כולך, השיער הארוך שלך פרוע כבר, ושוב נוגע בי. אני יודעת שלא ככה עובד חוש המגע אבל אני נשבעת שאני מסוגלת להרגיש את ההנאה שלך דרך המגע, הכוס שלי נוטף ומרטיב את המיטה כשאתה תופס את השד שלי בכוח ומכניס אותו לפה שלך, להשאיר עליו את הסימנים שלך, הסימנים שלי, שמסמנים אותי שלך.

פתאום אתה מפסיק ומתיישב מעליי ומגיש לי שוב את הביצים שלך לפה ואני מלקקת בשקידה, המשקל שלך עליי והביצים שלך בפי, הזין היפה שלך סותם לי את האף וכל מה שאני מסוגלת להריח זה אותך, כל מה שאני מסוגלת להרגיש זה את הויברטור רוטט בתוכי וכל מה שאני יכולה לשמוע זה את גניחות ההנאה שלך כשהלשון שלי מלקקת את הביצים והזין שלך, כשאתה נשען אחורה ומושך בכוח את הפטמות שלי אני מרגישה את זה מתקרב ומנסה לבקש רשות אבל הפה שלי מלא בביצים שלך שכמעט חונקות אותי, הגל נבנה בתוכי, הכוס שלי רותח, הדגדגן שלי מרגיש כאילו הוא בוער ואני מנסה לגנוח ולמלמל דרך הביצים שלך ולהחזיק את האורגזמה, רק להחזיק, אסור לגמור בלי רשות, אסור לגמור בלי רשות, אני מתעוותת ולרגע הביצים שלך מתרוממות, "מותר לי ? מותר ?" אני כמעט צועקת, אתה גונח אישור ומחזיר את הביצים לפי ואני צועקת לתוכן בפה מלא את השם שלך כשהגלים עוברים דרכי.

אחרי דקות, או שעות, או ימים, זה עובר. אני מתנשפת ומתנשמת וממלמלת תודה ואתה נאנח באישור ומביט בי בעיניים נוצצות. "כמה יפה את גומרת בשבילי" אתה לוחש ואני גאה, גאה להיות שלך. "תוציא אותו בבקשה" אני לוחשת "רגיש לי".
"הכוס שלך רגיש?" אתה שואל ואני שומעת את הצחוק בזווית המשפט שלך "שיכתוב שירה. שידליק נרות וישמע אביב גפן ויחתוך את עצמו בחדר בחושך. אני הכי אוהב את הכוס שלך כשהוא רגיש" אתה מסתובב ומוריד את הויברטור לרטט עדין שוב ואני מתפתלת, זה נעים, נעים מדי.
פתאום אתה מתיישב עליי שוב, הפוך. מגיש לי את חור הטוסיק שלך אל הפה ואני מצמידה אליו את שפתיי ומתחילה ללקק, אתה גונח שוב ותופס ביד אחת את הזין הגדול שלך ומאונן בעדינות, היד השנייה שלך תומכת במשקל שלך. לאט לאט אני מרגישה את המשקל שלך יורד עליי וכשהישבן שלך כולו על הפנים שלי חונק אותי בעדינות אני מתחילה להרגיש שהרטט בכוס לא נעים מדי בכלל, יש עוד אורגזמה בדרך.

אבל אסור לחשוב על זה עכשיו, עכשיו אני מלקקת את חור הטוסיק של האדון הנפלא שלי, ואתה מחכך בי את ישבנך, רוכב על פניי כאילו הייתי סוסה, משעין עליי את משקלך ומצליף בקצות אצבעותיך על הפטמות שלי שמזדקרות ומתקשות ושולחות גלי עונג לתוכי, פתאום אתה שולף את הצעצוע מתוכי ואני נוהמת בתסכול בלי לחשוב אבל אתה מוריד את הראש למטה ובלי להפסיק להתחכך בי תופס את הדגדגן שלי בשפתיך ומוצץ, השפה העליונה שלך מתחככת בשפתי הכוס שלי והלשון שלך מעסה את הדגדגן שלי בכוח המושלם, כמו שרק אתה יודע. "מותר?" אני גונחת אל תוך הישבן שלך אבל אתה לא שומע, או שאתה שומע ולא אכפת לך, אני חושבת שאתה שומע ומתעלל בי כי אתה מגביר את הקצב ואני משתגעת בנסיונות לבלום, אסור לגמור בלי רשות, אסור לגמור בלי רשות, אסור לגמור בלי רשות, "בבקשה" אני שומעת את עצמי אומרת "בבקשה, מותר לי ? בבקשה ?" אתה מפסיק לרגע ומתרומם ואני מייללת אל תוך הישבן שלך כמו חיה מתוסכלת, "מותר, זונה קטנה" אתה אומר וחוזר אל הדגדגן שלי, שולח אותי שוב מעבר לקצה ואני גומרת בצעקות אל תוך הישבן שלך.

האזוקים - ככה לעשות לי? לגרום לי ללכת לעבודה
חרמנית?
:-)
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - מי אמר לך לקרוא את זה לפני העבודה :) ?
וכן, ככה לעשות לך, בשביל דברים כאלה בדיוק אני כותב :)
לפני 13 שנים
האזוקים - אני צריכה לזכור שבבוקר לא לקרוא אותך
רק לפני השינה :-)
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - מוצאת חן בעיניי המחשבה שאני עוזר לך להירדם :)
לפני 13 שנים
האזוקים - אתה מעיר לא מרדים
אבל אחרי .... השינה בהחלט כיפית יותר :-)
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - לשם כיוונתי :)
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - בעיה, בעיה איתך / איתכם... ככה להעיר אנשים על הבוקר?.. (;
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - זאת תלונה ? את מעדיפה שאפרסם רק בין שש לשמונה בערב ? חצופה :)
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - ומה תעשה לי? תעניש אותי?... לי אין גישה למחשב ולכלוב בזמן העבודה, כך שלי זה לא מזיז.. ללללל....
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - פרובוקציה זולה :)
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - טיזרית, בייב, טיזרית... (;
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - זה דווקא מוצא חן בעיניי :)
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אין לי שום בעיה להמשיך להיות כזו ולעשות לך את המוות...
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - כולן גיבורות עד שהאזיקים נסגרים ו"מר חגורה" בא לבקר.
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - הו, אזיקים זה גבול אדום - ביג ביג נו נו. רק חבלים.

מר חגורה ממש אבל מאמאש לא עושה עלי רושם... תביא קיין, נדבר...
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - קל לדבר :)
לפני 13 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - בדיוק. כשמצליפים בי בחגורה קל לי לדבר... משמע היא לא מזיזה לי במיוחד...
לפני 13 שנים
סני - איזה יופי. בוקר , צהריים, לילה, למעלה, למטה, מקדימה, מאחור, מהצדדים. מה? מצוין. תודה.
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - אני לא בטוח שהבנתי את התגובה :)
לפני 13 שנים
האזוקים - זה אומר שהיא רוצה שכל הזמן תפרסם :-)
לפני 13 שנים
סני - אכן לאחר הקריאה איבדתי מעט את היכולות הוורבליות.
מעתה אזוקה תדבב אותי. תודה בובה!
לפני 13 שנים
האזוקים - בכיף :-)
לפני 13 שנים
צל_המענה​(שולט) - אשתדל אם ככה :)
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י