הבוגנוויליה טופחה במשך שנים, היה לה גזע עבה מאוד, עם עוד גזע, דק ממנו קלועים לצמה, פרחים בצבעים שונים, הגזע הדק עם פרחים אדומים ואילו העבה עם פרחים סגולים. הבגנוויליה הייתה מצידה האחת של המצבה, כאילו נשענת עליה וcצד השני היה ברוש תמיר ועב עלווה. גם בקיץ, היה נחמד לשבת על הקבר הזה, מוגן מהשמש הקופחת, ומוקף ירק. אנדרטה לזמן חולף ומוות, וכיסא מלכות להתחדשות הטבע.
היא הגיעה בדיוק בזמן, לא בטוחה בקשר למיקום, מחפשת אותי למרות שאמרתי לה בדיוק איך להגיע. הביטה בטלפון, לבדוק את ההוראות, הרימה שוב את עיניה תרה סביב. ישבתי על הקבר, נינוח לחלוטין, עוקב אחריה. כל כך יפה, הרמוניה של מבנה ואישיות כרוכים ביחד בצורה שמעוררת אותי פיזית, נפשית ורגשית. כולל צד אפל, עם צורך שאני שמח לספק, אולי בגלל הצד האפל שבי. היא הבחינה בי ובהליכה בטוחה יותר התקדמה לעברי, חצי חיוך על פניה מלווה במתח, אף פעם לא נפגשנו במקום הזה.
קמתי וחיבקתי אותה, מרגיש את שדיה המלאים נלחצים אלי, מעט מעל הבטן, היא לא גבוהה במיוחד. חיבוק עוטף, החיבוקים שלנו מדהימים וכך היו תמיד, אנחנו פשוט נמסים איש לרעותו, מתחברים בצורה הכי מושלמת שאפשרית. הרכנתי ראש ונישקתי אותה נשיקה ארוכה, לשונות מרצדות, שפתיים רכות וחמות מרגשות ומלהיטות. היא לחצה את הכוס שלה לירכי, בתנועות גליות. בית קברות או לא, היא נדלקה.
בשתי כפות ידיים חמות אחזתי בכתיפיה והרחקתי אותה ממני, מביט בעיניה.
"מתחילים" אמרתי לה
"כן אדוני"
חזרתי לשבת על הקבר. היא עמדה כמטר ממני. נתתי לזמן לעבור, ראיתי את המתח עולה לא רק בעיניה אלא גם בגופה, מין דריכות למה שלא ידעה, מעט פחד, הרבה גירוי, האדרנלין מתחיל להיראות בעיניה הדרוכות.
"הורידי את התחתונים"
עיניה התרחבו והיא הביטה סביב לראות אם יש עוד אנשים בסביבה. לא רחוק צוות פועלים הכינו מצבה וקבר חדשים. אני לא בטוח אם היו יכולים לראות אותנו, אבל היא ראתה אותם. היא החזירה מבט שואל אלי, היססה מעט ואז הרימה את החצאית והורידה את התחתונים, זורקת אותם אלי. חייכתי ושאפתי את הארומה שלה.
"תסתובבי זונה, ותתכופפי"
היא הסתובבה, שוב מביטה בחשש לעבר הפועלים והתכופפה, חושפת את הכוס היפה שלה. קרן שמש עדינה ריצדה על שפתי הכוס שלה, מאירה את הרטיבות שלה.
"מממ... לא רע, נראה שאת מוכנה, בואי לכאן"
היא התקרבה לכיוון שהצבעתי עליו, ממש ליד גזע הבגנוויליה. הצבעתי על הסתעפות הענפים ואמרתי לה להרים את הידיים, ולאחוז בכל יד בענף.
"את לא ראויה שאבזבז עלייך חבל" אמרתי לה "אני קושר אותך בחבל דמיוני, אבל חזק מחבל אמיתי, הבנת?"
"כן אדוני"
נעמדתי והרמתי את החצאית שלה. היא נרעדה וחיכתה שאחדור אליה באצבע או זין, אבל השארתי את החצאית סביב מתניה והלכתי משם. היא סובבה את ראשה לראות לאן אני הולך וראתה שאני מתקרב לכיוון קבוצת הפועלים. חייכתי לעצמי "מעניין על מה היא חושבת עכשיו". התקרבתי לפועלים והבטתי במה שהם עושים. הם העמידו מבנה קטן מלבני מסביב לתלולית העפר בה היה טמון הבר-מינן, עליה הניחו לוח שיש עבה ואבן מצבה מסיבית חיכתה לתורה בחלק הקידמי. אחד מהפועלים נח לרגע ממלאכתו, והפנה אלי מבט שואל. התעניינתי אם הם גם משפצים מצבות ישנות והתפתחה שיחה. כל אותו זמן אני חושב על מה שעובר בראש שלה.
חזרתי אליה לאיטי, כבר מרחוק רואה את הישבן שלה ממסגר כוס חשוף, היא לא זזה ממקומה. הגעתי אליה ואני רואה רווחה רגעית בעיניה.
"זזת מהמקום" אמרתי והוצאתי את השוט הקצר
"לא אדוני, לא זזתי בכלל" היא ענתה.
התיישבתי על הקבר ושאלתי אותה איך היא מעיזה לחלוק עלי או בכלל לדבר ללא רשות. היא לא ענתה רק מלמלה "סליחה אדוני, סליחה".
"מה עכשיו?" שאלתי
"אני צריכה להיענש" היא אמרה
אני אוהב את השליטה הזו עליה, שליטה מנטאלית יותר מאשר פיזית. שליטה במבט, ובמחשבה, שליטה ברגש עם מילה, או אפילו חלקיק הבעה. אני אוהב את הרגישות שלה לכל נואנס שבי, לכל רצון, לכל תשוקה. הנשלטת האולטימטיבית, (אבל כך זה יכול להיות, רק כשזה הדדי).
קמתי והצלפתי בה, לא יותר מדי חזק אבל מספיק לסמן את ישבנה בסימנים אדומים שצבעם כהה ככל שהמשכתי. היא נאנקה אחרי כל מכה, הרבה פחות מהרגיל, מנסה שלא למשוך תשומת לב. הישבן שלה החל להאדים, רכנתי, ליטפתי אותה ונשקתי לה על העור הצרוב.
"תכניס לי אצבע אדוני" היא אמרה בנשימה טרופה.
היא הייתה מגורה כמו שלא הייתה מזמן, רטיבות נזלה במורד ירכיה, כל כך סקסית שלא יכול הייתי להחזיק מעמד. התיישבתי על הקבר ואמרתי לה לבוא, ולפתוח לי את המכנסיים. הזין שלי השתחרר כמו קפיץ והיא ניסתה לאחוז אותי בידה, אך אמרתי לה לשים את הידיים על הקבר ולא להזיז אותן, מה שלא יהיה. היא גיששה עם השפתיים, ניסתה להכניס אותי לפה שלה.
"רגע זונה, לא סגרנו על המחיר" אמרתי והרחקתי את ראשה מהזין שלי "חמישה שקלים אתן לך, לא נראה לי שאת שווה יותר". עיניה קדרו, אבל היא כבר הייתה בשלב שהייתה מסכימה לכל דבר.
"כן כן אדוני"
היא רכנה, והכניסה אותי לפה שלה. רק את הקצה, היכן שהיא ידעה שאני הכי רגיש. מעשה אומנות של שפתיים, לשון וחיך, והעיניים המדהימות הללו שמביטות אלי למעלה, לקלוט כל זיע בפנים שלי, לשמוע איך הריגוש מהדהד בנשימה שלי, שלה. התחושה הייתה נפלאה, היא מצצה, כל כולה מרוכזת, כאילו שום דבר לא קיים בעולם חוץ מאשר היא ואני, והשפתיים שלה סביב הזין שלי. הרגשתי שאני קרוב לגמירה. לא גמרתי. אמרתי לה שהפה שלה קר, יש מלא שמוצצות יותר טוב ממנה ואפילו חמישה ש"ח היא לא שווה. אבל אולי הפועל ירצה לזיין אותה. שרקתי לו.
הוא התקרב ונעמד לידה, פותח לאט את המכנסיים שלו ומוציא את הזין. עוד לא ממש עמד לו, הוא נגע לה בכוס והיא נרתעה בהפתעה, הזין שלי עדין בין שפתיה והיא מביטה מעלה וחשש בעיניה.
"יש לך משהו לומר?" שאלתי
"לללא, אדוני"
הוא שפשף את הזין שלו וזה התקשה מעט יותר.. הוא ירק על קצות אצבעותיו והרטיב את ראש הזין. ביד שמאל הוא אחז בפלח ישבנה, חשף את הכוס שלה עוד יותר וביד ימין הכניס לה את העטרה. היא נעה קדימה בתגובה והזין שלי נכנס לה עד הגרון. לרגע השתנקה, אבל המשיכה למצוץ. הוא פתח את הישבן שלה בשתי כפות ידיים והחל לזיין אותה בתנועות ארוכות. היא הסתנכרנה בין הזין שלו והזין שלי, מענגת ומתענגת, עיניה מוצפות תשוקה.
הוא נאנק וגמר. נשאר עומד בתוכה עד שהזין שלו נשמט למטה, ובעקבותיו זרזיף של זרע. הלך.
"רציתי להזמין את הפועלים שיזיינו אותך, אבל אני מתבייש להציע להם זונה עם ביצועים כל כך גרועים" אמרתי לה וניתקתי אותה מהזין שלי "לכי לדירה slut, התפשטי, שכבי על המיטה וחכי לי"
שם זה נגמר.
לפני שהלכה, היא הביטה בי עם שאלה בעיניה, לא עניתי. לא אמרתי לה שמי שזיין אותה לא היה פועל, אלא מי שכבר פגשה ואהבה במסיבה האחרונה.