החיים, הקיום והכל

בעולם של פעם, קובלט פחדה להגיד "אני רוצה"

כי במקום הזה של אני רוצה, ברור, לא מתנצל

יכול גם להופיע ה"לא", שיכול לפגוע, לרסק את האגו החבול.

ומתוך שכך, נהגתי לעיתים קרובות ללחוש את ה"אני רוצה", להקטין אותו, להעמיד לעצמי מכשולים.

ולכן פעם, לדוגמא, קשר עם גבר נשוי היה רלוונטי לחלוטין לגבי.

שהרי, אם הוא לא יכול להיות איתי באמת, הרי שהוא לא באמת ויתר עליי, הוא פשוט לא יכל היה.

או להיות בקשר עם נרקיסיסטים

שהיה צריך לצעוק לי את האמת בפנים, את המציאות שלהם באופן ברור.

ועם עוד איזו סטירה או שתיים.

כדי שאבין שאני צריכה לקום וללכת. לרוץ בכלל.

והיום

עכשיו, לקראת השנה החדשה.

אני בוחרת לאמר באופן ברור וקול רם: אני רוצה.