לפני 10 שנים. 6 בספטמבר 2014 בשעה 10:43
לומדת
לשים גבולות, להציב תמרורים
לעמית בישיבה שהיה נכנס בי באופן אישי לאורך זמן ואחרי שחטף ממני בהכי נמוך, ממש מול כולם, פתאום מתחיל להתנהל בכבוד
למדריך בחדר כושר שחצה את הגבול וקיבל הסבר בדיוק מה מותר לו להגיד, וחשוב לא פחות, מה אסור
לידיד ותיק, שרק אחרי כמה היתקלויות הבנתי שאני מתנהלת מולו כמו שהתנהלתי מול הצעיר המקסים שהכרתי לפני 20 שנים ולא מול הגבר הממורמר שהפך להיות
גבולות
תמרורים
כשאני במרכז. מה אני רוצה, מה טוב לי, מה נכון לי. בלי צורך לרצות, בלי צורך לזכות בהכרה של אף אחד אחר.
שני צעדים אחורה וצעד אחד קדימה
