התמסרות

קשור אותי למיטה.
לא צריך להיות מתוחכם או משוכלל, סתם אזיקים יספיקו. וכן, אני יודעת שהמיטה לא מתאימה לאזיקים, אבל תמיד אפשר להיות יצירתיים ולמצוא דרך לחבר אותם לרגליים שלה, למשל.
אתה שהצלחת להעלים את שלל החוטים מאחורי המחשב תצליח גם בכך.
כסה את עיניי, גם אם גנבו לנו את כיסוי העיניים, שלא אדע מתי אתה בא, לאן אתה בא, איך אתה בא.
ענג אותי.
נצל אותי.
השתמש בי.
הכאב לי.
לטף אותי.
עשה בי ככל העולה על רוחך.
והשאר אותי שם, בחשיכה, בחוסר האונים.
חזור כשתנוח דעתך.
הזכר לי שגופי שייך לך.

CHARGER
עד יום רביעי, במקרה הגרוע.

אבא וילדה חוזרים מהבריכה עם מיני גלשן על הגב,
מכונית עמוסה בגיבוב של אופניים,
איש, אישה וכלב,
שתי חברות על ספסל לצד הכביש,
חבורת נערים במגרש כדורסל,
שמש חמימה,
ואני.
מאוהבת קשות.
בחיים.

כדי לעבור מעולם החיים לעולם המתים עלי לבחור זכרון אחד מאושר ולשכוח את כל יתר חיי.
עד שלא אבחר אשאר "תקועה" בין העולמות (קטע מספר שאני קוראת).

איך בוחרים רק זכרון מאושר אחד?

האם אבחר זכרון ילדות או זכרון מחיי הבוגרים?
האם אוכל לבחור בין זכרון הקשור לילדיי לזכרון הקשור לאנשים משמעותיים אחרים בחיי?
ואולי בכלל לבחור זכרון מאושר שבעקבותיו בא הרבה עצב, ולזכור רק את האושר?
האם לבחור לזכור רגע מסויים או גם את כל מה שהקיף אותו?
האם אצליח לזהות את הרגע הכי מאושר בחיי או שכל בחירה תרגיש לי כמו התפשרות?

זכרון מאושר אחד, אחרת אשאר תקועה בין עולם החיים והמתים.

נראה לי שכדאי להתחיל להתכונן מעכשיו, כי זה עומד לקחת לי המון המון המון זמן.

שני משחקי כדורגל משודרים במקביל בטלויזיה. אני שונאת כדורגל.
הסטייק לא מדמם בין שיניינו כי אמרת שאתה לא אוהב אותו מדמם. אני כן.
הכלב מסתכל בנו ומתחנן לביס. אתה אדיש לבקשתו. אני לא.


ובכל זאת אני מאושרת.


כי קודם אמרת שאסור לי לעולם לסגור את הכוס שלי בפניך.
כי קודם בחוף ביקשתי שלא תכאיב לי עכשיו וענית שתכאיב מתי שתרצה, והמשכת.
כי כשחזרתי מהמדבר אמרת שהתגעגעת.
כי כשגנבו לי את התיק מהאוטו, התעקשת וחיפשת וחיפשת וחיפשת.
כי עוד מעט, אם ארצה, תרשה לי למצוץ לך כשהמשחק ברקע, למרות שזה קצת הורס לך את הריכוז.
כי אתה גבוה
ושחום
וחתיך
וכמעט חלק
וכל הבנות רוצות אותך.
ואתה, אתה אוהב אותי
אתה בחרת בי.
מכל הבנות.
אז אני מאושרת.

ובלילה חלמתי עליו, התעוררתי עם הידיעה שחלמתי עליו אך ללא היכולת לשים את האצבע על מהות החלום.
בלילה חלמתי עליו למרות שאת המיטה הזו אני חולקת איתך, למרות שלפני עידן ועידנים הוא יצא לי מהמערכת, למרות שכבר מזמן מראה פניו לא מרעיד אצלי דבר.
בלילה חלמתי עליו כי אתמול הזכרת לי שאני הזונה שלך.

יש אנשים שעושים טראקים בדרום אמריקה.
יש כאלו שנוסעים למקדש בהודו.
יש המרחיקים עד אוסטרליה.
ואני, אני נוסעת למדבר.
אז נסעתי, ל 5 ימים תמימים עם המון המון אנשים מסביב, ובכל זאת הגעתי לאיבוד.
נכנסתי עמוק למדבר, למקום בו לא שומעים יותר את ההמולה, למקום בו רואים רק מדבר ושמיים, והגעתי שם לאיבוד.
הפרחתי שממה קטנה בתוכי, הנחתי לנפשה את שממת המדבר.
וחזרתי.
מסופקת יותר, שקטה יותר, אוהבת יותר אפילו כשחשבתי שאין יותר.
הגעתי לאיבוד וחזרה.

מישהו כתב בבלוג שלו מה עושים גברים אחרי שהם גומרים.
הגבר שלי לא ממהר לגמירה שלו, וכשהוא גומר..........
הוא מספר לי איך הרגישה לו הגמירה,
הוא אומר שכל זיון שלנו מדהים מקודמו,
הוא קם ושואל אם אני רוצה לשתות,
הוא חוזר קפוא ונצמד אלי ונרדם לתוך החום של שנינו,
הוא הגומר הכי מוצלח שאני מכירה.

רוצה אדון רוצה את חיים משה ושרון
וגם את רובי רני ואלון
ולא אכפת לי גם מאיך שהם ניראים
כי מה שבא לי לעשות זה אדונים.

במועדון מזמין לו וודקה רד בול עם חיזוק
אני רוצה שהוא ידחוף לי ת'בקבוק
הוא מחייך ואומר לי: "בואי לרקוד!"
אני קוראת למלצרית: "תביאי לו שוט!"
פתאום קולטת בצד את גילי המנוול
הוא בעניין ולהפסיד את זה חבל!
תראה איך הוא לאט לאט הוא מתקרב
הוא בעניין אך לא בקטע של כאב...

ready for take off?
are you ready?

תראה את מיכה איך רוקד ת'טראנס!
אני חושבת שכבר בא לי אמבולנס.
נראה שעכשיו זה סופי:
הלילה אף אחד כבר לא יסשן אותי!
נו איפה, איפה הכוסית? איך נעלמה?
היא כנראה באמצע סשן שעווה...
אני לא נשארת במועדון לחכות...
חבל שלא אחטוף היום בכלל מכות.

עכשיו,כשאתה ישן ואני עדיין ערה,פתאום נוצר לי קצת פנאי לחשוב עלי ועליך, ככה ממרחק מסויים.
בוחרת סדק אחד, נדחקת דרכו, מסרבת להסתפק רק בסדק ומתעקשת לחוש ולראות את כל מה שהיה מסביב.
בסדק מציצה תמונה, בתמונה היא על מיטת העיסוי שלנו ואנחנו עושים לה עיסוי בארבע ידיים.
מקפידים על הכתוב בדפים, נשמרים להיות תלמידים טובים ושקדנים, מתמקצעים.
מסביב לסדק יש ריח של שמן וקטורת, מסביב לסדק יש סלון רחב ידייים חצי חשוך, מסביב לסדק יש עולם שלם בחוץ שחי באינטסנסיביות הרגילה שלו ואין לו מושג איזה רגע של חסד מתרחש ממש לידו.
מסתכלת על עצמי מחייכת, מתמכרת למגע גופה, נזהרת לא לגעת בשלך כדי לא לגרוע אף לא פיסה קטנה מהחוויה.
והיא כל כך אישה, ודף ההוראות פתאום לא חשוב יותר, כי הידיים שלי מחליקות כרצונן, בקצב משלהן, למקומות מיוחדים בגופה שלא כתובים בשום דף.
ואתה נעלם משם ואני לא בדיוק מחפשת אותך, אני כל כך איתה עכשיו.
האצבעות, הפה, האמות, הלחיים, כולם מחליקים לאורך גופה וגניחותיה ממלאות את הבית.

ואני עוצרת את המחשבות ונזכרת שרציתי לחשוב עלי ועליך, אז איפה אתה בסדק הזה?

למחרת היא מספרת לי שאתה לקחת צעד אחורה, הסתכלת עלינו וחייכת בסיפוק.

אז אכלתם פטריית הזיות, ביג פאקינג דיל, זה אומר שאתם צריכים להתרוצץ בשדה שמאחורי הבית כאילו תגלו שם את אמריקה?
ומה זה השטויות האלה, להזהר לא לדרוך על הנמלים?! ממתי אתם סנטימנטלים לנמלים? כולה חיה קטנה ושולית שדורכים עליה כל יום כל הזמן בלי לשים לב, ועכשיו אתם עוצרים בפתאומיות לפני כל אחת מהן, מרימים רגל גבוה כדי לעבור מעליה ורק אז ממשיכים להתרוצץ?
מה נסגר איתכם אנשים, כולה לעסתם פטריית הזיות קטנה.
GET A LIFE
והחבורה הזו שיושבת במטבח ונקרעת מצחוק מכל מילה שלא קשורה לכלום? מה הם עושים את עצמם בסוטול, סך הכל פטרייה שלדעתי אפילו הייתה סתם שמפיניון כי עובדה, גם אני אכלתי כזו, אפילו אחת וחצי, ולא השפיע עלי בשיט.
כלום. נדה. לא משפיע. אני לגמרי מפוקסת.
אז תפסיקו לעשות את עצמכם, תודו שסתם בא לכם להשתטות. זה לגיטימי גם בלי פטריות ושאר מרעין.
די, מיציתי אתכם, התעייפתי, אני הולכת קצת לחדר של הילד לשכב, בכל זאת ישנו ממש מעט בלילה ואני שפוכה. ש ל ו ם. תהנו.
מגניב הפס טפט הזה שיש לילד על הקיר. מה זה? צפרדעים? איזה חמודות. מה הן עושות?
אחת עם כובע ומקל, יוצאת לטייל כנראה, עושה לי שלום.
מה עושה לי שלום, כאילו אנחנו מכירות. אפילו לא מוכרת לי קצת, הצפרדע הזאת.
אולי סתם צפרדע מנומסת. יאללה, מה יכול להיות, אנופף לה בחזרה, להזיק זה לא יכול, בכל מקרה אף אחד לא רואה.
שיט, דווקא ראו, הזוג צפרדעים פה לידה ראו והם מחזיקות את הבטן מרוב צחוק, עוד שנייה ישתינו.
הלו, היא עשתה לי שלום ואני הגבתי, מה אתן צוחקות?
פדיחה. לנופף לשלום לצפרדע. מילא אם הייתי נותנת לה נשיקה.
ממממממממממ, נוצות, נעים, גדלות לי נוצות רכות כאלה. לא של תעופה, של גוזלים. אני גוזלית קטנה ורכה וכולם רוצים ללטף אותי.
גם הצפרדעים.
בעיקר זו עם התיק על הגב שנראית כאילו היא הולכת לביצפר. מה פתאום ביצפר עכשיו? לא שבת היום?
וואלה, שבת היום, ולי יש נוצות ומיטה רכה וכרית של הילד עם הריח שלו והפטרייה הזו לא משפיעה עלי בכלל והאנשים שצוחקים במטבח סתם מעצבנים אותי והזוג הזה שמטייל בשדה הלוך ושוב עושה המון רעש עם הרגליים שלו שמכות באדמה ואני רק רוצה לישון כי כל הלילה שתינו כמו משוגעים וסיפרנו בדיחות שהצחיקו רק אותנו.
הלוואי שהפטרייה הזו הייתה משפיעה עלי.
סוף סוף החלטתי שאני מנסה והנה, כלום.
שיט.
ככה אני, תמיד חייבת להיות בשליטה אז כלום לא משפיע עלי.
אינעל העולם.