לפני 15 שנים. 10 בנובמבר 2008 בשעה 7:50
טקס לזכרו של יצחק רבין.
30 ילדים, שטרם נולדו כשהוא נרצח, עומדים בחולצות לבנות, מדקלמים טקסטים ושרים שירים שכנראה לא באמת נוגעים לליבם.
400 ילדים נוספים, בחולצות לבנות אף הם, שומרים על השקט, רק כי כך הורתה המנהלת.
וכשהבת שלי שרה סולו את שיר לשלום, מייד אחרי היריות, אני מזילה דמעה, ולא כי רבין נרצח.
שיכחה.
אבל אחר כך, כשמתגלגלת שיחת מבוגרים, פתאום כל אחד זוכר היכן בדיוק היה ומה עשה ועם מי בזמן הרצח.
החותם הושאר.
ומחר בחירות לרשויות המקומיות, אלו שיצביעו יעשו זאת כי הם דואגים לחינוך בעירם, לארנונה, לכמות הפארקים.
לא בחירות מהסוג הפוליטי, ובכל זאת, עוד ביטוי של הדמוקרטיה, זו שהופרה על ידי יגאל עמיר.