שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בשבילך....!!!!

עכשיו אני מרגישה מבולבלת!
אני מאוד מבולבלת ממך, אני לא יודעת מה אתה רוצה. אם אתה מסמן לי כל מיני סימנים, ואני לא מבינה?!
או שאולי אתה כבר הבנת אותי, למרות השינוי הדרסטי שעשיתי, שאולי זה נראה כאילו אני לא רוצה להיות קרובה אלייך,
כאילו המרחק עושה לי טוב.
אבל זה לא זה עושה לי רק רע להתרחק ממך, ככל שאתה יותר רחוק אני רוצה יותר להיות קרובה, רוצה יותר לחוש אותך...
אני יודעת שאני אולי נראית שונה - מוזרה יותר, אבל זה נובע מהרצון להתרחק קצת,
כדי לגרום למתח - אולי כדי לגרום לעצמי לנסות לשכוח אותך בתת מודע,
למרות שאני יודעת, אני יודעת שאני לא רוצה לשכוח אותך - לא עכשיו ולא לעולם,
לא רוצה להפסיק לחשוב עלייך - על המגע שלך, שחודר כל כך עמוק,
אל תוך תוכי, על המראה שלך - שמעלה לי חיוך לפעמים ולפעמים גורם לי לכל כך הרבה סבל,
שאני רוצה במובן מסוים לסבול אותו, לסבול כל כך הרבה,
כי אני יודעת שאחרי הסבל בא האושר, כי אתה עושה משהו שגורם לי לאהוב אותך עוד יותר,
וכל פעם אני מפתיעה את עצמי מחדש- שאני חושבת שאין אפשרות שאני אוהב אותך יותר,
ואז שוב אחרי הסבל ה"מתוק" הזה אני אוהבת יותר ממה שחשבתי שאוכל, ממה שחשבתי שאפשר.
אתה יודע? פעם חשבתי שהאמרה "האהבה משגעת" היא סתם ביטוי, חסר תכלית,
עד שאתה הגעת ושינית גם את המחשבה הזאת יחד עם כל כך הרבה אחרות.
האהבה באמת משגעת - היא מטרפת, אתה יכול להיות עם בן אדם כל אדם, ולאהוב אותו עד טירוף,
והוא יחזיר לך את אותה האהבה - האהבה הנהדרת הזאת,
או לסבול- לסבול מאהבה לא ממומשת, שהטירוף מתבטא בה ברצון להיות עם ולא להיות.
פעם חשבתי שגם האהבה היא רגש שלומדים עם הזמן, שזה מגיע לאט לאט,
אחרי שחווים חוויות עם האדם שאתם ביחד, ורק אם אתה עם מישהו אתה מאוהב,
היום אני יודעת שאפשר לאהוב את אותה האהבה ה"מטורפת" גם שאתה לבד בלי האהוב,
אבל תבין אותי, אני לא יכולה שלוותר עלייך ככה, אתה האהבה האמיתית שלי - האהבה המטורפת,
הראשונה, ולפי מה שהאמנתי אני צריכה להיות איתך,
שתאהב אותי גם בטירוף, אז תאהב בבקשה –
רק תאהב, תאהב כמו שלא אהבת. אני יודעת שהאהבה היא מילה שקל מאוד להשתמש בה,
וגם אני השתמשתי בה בקלות בעבר, אבל עכשיו אני יודעת מה המילה מסמלת - מהי ההרגשה - אתה!
לפני 17 שנים. 7 באוגוסט 2007 בשעה 10:22

בובה על חוטים




פורסם ב3 במאי 2007, 10:25 במדור כללי





אתמול, ישבתי בוהה בטלויזיה, הסדרה "אמל`ה" עם אורנה בנאי רצה על המסך... בין שלוק של קפה לסיגריה, תפסה את עיני סיטואציה קשה שהעלתה הסדרה...

הוא, נשוי ואישתו חולת אלצהיימר, לא מתפקדת בכלל, חיה במוסד (אני חושבת), היא, אשה בודדה... הם נפגשים, מתחברים ומגיעים למיטה..
מנסים לעשות סקס.. לבחור לא עומד... פעם, ועוד פעם, הוא סגור ומופנם אינו מעיז לדבר, היא - מנסה לנחם, לעודד..
עד שברגע אחד הוא מוציא את הכאב החוצה ומספר לה שנכון שהוא מאוד רוצה, אבל הוא לא מסוגל! הוא מרגיש רגשי אשמה, הוא מרגיש כי הוא בוגד באשתו! ולמרות קול ההגיון שאומר לו להמשיך לחיות הוא לא מצליח לנטרל את רגשי האשמה ולהביא את עצמו להנות עם מישהיא אחרת במיטה...

הסיטואציה הזו ריתקה אותי למסך, בראשי החלו לרוץ מחשבות על התחושות שחש האיש המסכן... האם מה שהוא עושה זו בגידה? האם אישתו היתה חושבת שזו בגידה?
אם אישתו היתה במצב הגיוני האם היתה "מאשרת" לו להמשיך את חייו ולהנות מהם? אני מניחה שכן, ככה לפחות אני חושבת שאני הייתי רוצה... מצד שני הוא.. למה הוא חש בגידה? נכון שאישתו עדיין חיה וקיימת אבל היא משולה לבובה על חוטים...

ובעצם, אני בהחלט יכולה להבין אותו, הרגש הכל כך חזק, האהבה שלו לאישתו לא נותנת לקול הגיון לגבור... ואולי הוא צריך להניח? להשתחרר.. להמשיך את החיים שלו ? אולי בעצם זה באמת בסדר דווקא בסיטואציה הזו שהרגש הוא זה שיגבור... כי להיות עם מישהיא אחרת בזמן שאישתך חיה ונושמת זה בעצם לבגוד בה! למרות שהיא בובה על חוטים.. היא שם.. קיימת.. מרגישה.. אולי לא יודעת להחצין ולהביע חזרה אבל בהחלט יש לה רגש (גם אם לא תמיד הוא נכון לסיטואציה אותה היא מרגישה..)..

האמת, אני חושבת שעד שלא נמצאים בסיטואציות כאלה לא ממש ניתן לדעת איך נגיב.. אבל אם לרגע אני מסתכלת על ה"צעד הנכון" לעשות, הוא קצת מורכב לי, ולא בטוחה שאני מצליחה לגבש דיעה בנושא... ואולי אין בכלל משהוא כזה שנקרא "צעד נכון"? הרי בסדרה עצמה הוא בעצם רוצה להמשיך בחייו.. אבל לא מצליח, לא מצליח פיזית לנטרל את הרגש...

כנראה יש רגשות אי אפשר לנטרל... והאהבה היא אחת מהם...

אם הייתי האשה החולה, אני בטוחה שהייתי רוצה שבעלי ימשיך את חייו בלעדי.. נכון שארצה שיבוא לבקר ויהיה לצידי, אבל מאוד ישמח אותי אם יהיה לו טוב והוא ימצא מישהיא אחרת שתעשה לו טוב...

אם הייתי הבעל הבריא, לא בטוחה שהייתי מסוגלת לפתח מערכת יחסים חדשה בעוד בעלי בחיים.. גם אם הוא בובה על חוטים...

Whip​(שולט) - יוצא מזה שהיא, האישה החולה, בובה על חוט,
אבל עקב רגשותיו כלפיה.....גם בעלה החי מתנהג כך.
וכך נשמרת השליטה הפולנית גם לאחר אובדן ההכרה,
ובמקרים מסוימים - גם לאחר המוות...

אכן, סיטואציה בעייתית. אני בעד להמשיך בחיים.
כי אם בן הזוג אוהב אותך - היה רוצה שתמשיך לחיות ותתענג על כל רגע - אז נא לקיים את ההוראה הלא כתובה הזאת,
ואם הוא לא אוהב אותך ורוצה שתשאר כבול - אז למה להקשיב למי שלא אוהב אותך? לא ממש אכפת לו ממך, ואתה - נשאר כבש אהבל, פועה ואימפוטנט?
לפני 17 שנים
טנגו אחר​(שולט) - באופן עקרוני
רצוי להזהר מבובות על חוטים, תמיד צריך לשאול מי מניע את החוטים
והבלוג שלך....
מעורר הרבה תהיות
מה שבטוח את כותבת יפה
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י