אני קוראת את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. לא זכרתי ממנו כלום
ואני יותר נהנית מהאנגלית ממה שהייתי נהנית מהעברית, כמעט בוודאות.
אבל אני כאן כי לפה אני באה מתי שקורה סקס מושלם, ואני רוצה לכתוב על זה ולא לשכוח.
יש משום מה מספיק דברים בראש שלי כדי לגרום לי לשכוח בכל זאת אפילו שאני כבר פה.
קיבלתי פתק שאני לא משהו שידעתי שאני לא, אבל לא אמרו לי בנוסף שאני משהו שאני חושבת שאני כן. זה מעצבן.
והמדריך.
טוב. כל זה כדי להגיד:
זה כבר היום השלישי ברציפות שיש לנו פגישת מזמוזים, ונמאס לי לעבוד.
אמרתי לו: אולי תוביל. והוא אמר "אני יותר בקטע של ליטופים", אז עניתי "לג'יט, אז תוביל ליטופים"
ואז הורדתי פרופיל והשתדלתי להיות הכי בוטום שאפשר עם כל השליטה מלמטה שלי.
לראות לאן הוא מכוון, ולהשתדל ללכת רק לכיוונים שהוא מכוון בהם.
נתן לי את הרושם שלשום מקום, אפילו לרגע התחלתי כבר לדמיין במקומו כל מיני חברים נשואים מונוגמיים שהס מלהזכיר שאני חמה עליהם,
ואז התהפך עלי על כל מיני הפתעות. קודם כל ההענות שלו ל"בוא ותזיין לי את הפה" שכמעט אף פעם לא קורה בינינו.
אחר כך, כח. כיוונים, סטמינה... לא ציפיתי בכלל, וזה העתיק את נשימתי. ואז כשגמר ואני עוד הייתי בהתרגשות, העזתי לייבב ולבקש עוד,
וקיבלתי פרס על זה בצורת דברים שגרמו לי לצחוק, ולבכות, ולהתרגש כל כך, וזה המשיך ככה דקות ארוכות.
"זה כזה קאונטר-אינטואיטיבי שלגרום לך לבכות זה טוב", הוא אמר כשהתחלתי לנחות. ואז הביא לי מים ושוקולד וליטף לי את הפנים כשהזלתי עוד דמעות וכמעט עד שהפסקתי. רק לא רצה להתחבק אחרי. אי אפשר לשלוט מלמטה בהכל, מסתבר.
אז טוב שיש לי שמיכה מוכבדת של שבעה קילו, שאפשר להתכרבל איתה כמעט כמו עם גוף של אהוב שנשען עלייך.
מקנאה בעצמי. הלוואי שבעתיד אפגוש את המקומות האלה יותר.