על במותייך חלל

שוכבים בנעימות במיטה, סוג של ב90 מעלות זה מזה. אני עם הראש על ירכיו וזרועות פרושות:
אחת מתחת לגופו (כמה שאוהבת משקל עלי), והשניה על הרגליים שלו.
הוא מרים רגל אחת ומסדר אותנו מחדש, מניח אותה על הזרוע שלי, מקבע אותי סופית. 
אני מחייכת ומתרגעת לתוך האחיזה. 

"תראי איזה יופי. אני מחזיק אותה ככה, את המרצדת, והיא בכלל לא רוצה ללכת.
זו אחיזה מושלמת, גם פיזית וגם מנטלית.
כשאוחזים במישהו רק מנטלית, הוא עשוי להשמט. כשאוחזים רק פיזית- אולי הוא ירצה לברוח.
אבל ככה, גם בגוף וגם בנפש, אפשר לסמוך על זה להחזיק"

כך הוא אומר, ואני כל כך שמחה.