אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על במותייך חלל

יום אחד אולי אפרוש כנפיים
לפני 9 חודשים. 1 באוגוסט 2023 בשעה 16:58

לכלוב אני באה רק כשהגוף שלי לא נרגע לפחות שעה ממה שכרגע עשו לו. 

------

זה לא טריוויאלי. אנחנו כבר זמן מה במשא ומתן. הוא רוצה משהו נסתר, שאולי לא יתאים לי. אני עושה חלק מהמין שלנו בטייס אוטומטי וגרוע מכך, ככפויית שד. 

במקום לסתום ולחשוב על אנגליה, אנחנו מדברים על זה. לומדים להגיד לא. לומדים לעצור. לומדים להיות נפרדים למען עצמנו ולומדים להיות סמוכים וקרובים (כמו מחט), ואני מפחדת טילים ואני מהדהדת, מתרגשת, מאוהבת כמו שזיון משובח משרה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י