על במותייך חלל

אני שוכבת על המיטה ועושה פירורים, מפירה בעוז את אחד הכללים שלו
("שלא תגמרי לי את הבמבה, את שומעת?! במבה זה או עם בירה או לא בכלל.")
הוא מצלצל ומבקש שאתחיל לקלוף שומים לארוחת הערב.

בשן הרביעית בערך אני מתעצבנת, ומרימה מבט סורק, מסננת בדרך מתחת לאף:

תגיד, לא היה לך איזה צעצוע כזה שקולף שומים?

כשאזני רוחי שומעות את השאלה, הן ממש שמחות שהוא עוד לא הגיע,
כי אני יודעת מה היתה התשובה שלו...