לפני 13 שנים. 24 במרץ 2011 בשעה 23:19
יופי.
אותות קטנים של תשומת לב וחיבה הם מאחזי הרגליים הקטנים שבעזרתם את מטפסת במעלה היום.
הגעת לקטע חלקלק: אמצע הלילה, אין יוצא ואין בא.
את מהדהדת את עצמך ואלף קטעים קודמים כמו זה, והמציאות לא מאחרת להתפלש בחלקות דמיון.
כמו המים באזניים שלי כרגע, שנושאים את הקול כך שהוא מגיע באיחור מורגש בצד אחד,
גם רגשית אני מדמה לשמוע קול יחיד פנימי, כמשהו ששר קנון עם עצמו.
זה משפיע גם על היציבות.
כן, זה משפיע גם על היציבות.
