לפני 14 שנים. יום שני, 25 באפריל 2011 בשעה 15:31
תחזיקי מעמד עוד קצת.
כן, אני יודעת שאת אוהבת את זה בכיוון השני, שזה לא הקטע שלך "להחזיק".
(עד כמה זה היה מפחיד היום כשהוא נשכב בטונוס שרירים אפסי ובמבט מובחן של רווחה,
ופתאום מה שקורה היה תפקיד שלך. עד לאותו רגע דווקא היה מאוד נחמד),
אבל רק עוד קצת וכל זה ייסע הלאה הלאה ותוכלי לסמן וי.
מה את אומרת, אולי נכין עוגיות?