על במותייך חלל

את לא יכולה להתרכז במאמר עם האיתותים האלה משיפולי הבטן?
כל מה שאת צריכה לעשות זה לנעול את הדלת, להפשיל את התחתונים, עשר דקות ואת מרוצה מחדש.
בדרך חזרה מהדלת הנעולה, מרימה את שולי השמלה מעלה לחשוף את המכנסונים ולחשוב מה לעשות בהם שיקצר את הטרחה, המבט שלך תועה על פני לוח שחור על הקיר,
ואת קוראת את הספקות שלך ישר מהפנים שנשקפות ממנו-
באמת? מראה חד כיוונית? מהחדר השני לכאן, ודווקא בכיוון שלי?
אז נכון שהוא חמוד, המר בחור שלפעמים עובד בחדר השני,
ונכון שזה turn on, אבל תשכחי מזה.
החצאית נופלת בחזרה על הירכיים, את מתבאסת.
שוקלת לרגע ברצינות לרדת למתחת לשולחן, נקודה בלתי נצפית אך דחוקה,
אבל מוותרת בסוף.
מה זה זה.
אין חופש אקדמי במקום הזה.

:P